הַמִּשְׁפָּט הַלֹּא־פָּעֳלִיNonverbal Sentences
הַמִּשְׁפָּט הַלֹּא־פָּעֳלִיNonverbal Sentences
במצרית תיכונה אין פועל "להיות" בהווה. משפט כמו "האיש טוב", "אני סופר" או "הוא בבית" נבנה בלי פועל — מנושא ונשוא בלבד. משפט כזה נקרא משפט לא־פועלי.
את המשפט הלא־פועלי ממיינים לפי סוג הנשוא:
| English | עברית | דוגמה | הנשוא | סוג משפט |
|---|---|---|---|---|
“This man [is] good” (lit: good this man [is]) |
"האיש הזה טוב" (מיל: טוב איש הזה) |
nfr s pn | שם תואר | תוארי |
| “He [is] in [the] house” | "הוא בבית" | jw=f m pr | צירוף יחס | אדוורביאלי |
| “I [am] a scribe” | "אני סופר" | jnk sš | שם עצם | שמני |
לכל סוג סדר מילים קבוע משלו — והסדר הוא שמאפשר לזהות אותו.
סדר המילים:
| דוגמה | הסדר | סוג המשפט |
|---|---|---|
| nfr s pn | נשוא + נושא | תוארי |
| jnk sš | נושא + נשוא | שמני |
| jw=f m pr | נושא + נשוא | אדוורביאלי |
המשפט התוארי הוא היחיד שבו הנשוא קודם לנושא — זהו סימן הזיהוי המובהק שלו.
איך מזהים? לפי סוג הנשוא:
נשוא שהוא שם תואר ← משפט תוארי.
נשוא שהוא צירוף יחס או תואר פועל ← משפט אדוורביאלי.
נשוא שהוא שם עצם או כינוי עצמאי (וכן pw) ← משפט שמני.
סדרת הכינויים בכל סוג:
| דוגמה | הנושא ככינוי גוף | סוג המשפט |
|---|---|---|
| nfr sw | כינוי תלוי | תוארי |
| jnk sš | כינוי עצמאי | שמני |
| jw=f m pr | כינוי חבור אחרי jw | אדוורביאלי |
גם בעברית קיימים שלושת הסוגים בלי פועל — ההבדל הוא בסדר במשפט התוארי.
הַמִּשְׁפָּט הַתֹּאֳרִיAdjectival Sentence
במשפט התוארי הנשוא הוא שם תואר, והוא אומר על הנושא איזה הוא — לא מי הוא ולא היכן הוא. זהו ההבדל בינו ובין שני הסוגים הלא־פועליים האחרים: המשפט השמני מזהה ("אני סופר"), המשפט האדוורביאלי ממקם ("הוא בבית"), והמשפט התוארי מאפיין ("הבית גדול").
שלושה סימני היכר:
הנשוא בא ראשון, והנושא אחריו — זהו הסוג היחיד מבין השלושה שבו הסדר הפוך: ꜥꜣ pr, מילולית "גדול בית".
אין פועל ואין אוגד — שתי מילים בלבד, בלי "הוא" ובלי "להיות".
שם התואר אינו מותאם — הוא קפוא בצורת זכר יחיד, גם כשהנושא נקבה או רבים; בכך הוא נבדל מאותו שם תואר עצמו כשהוא משמש לוואי.
בעברית אין אף אחד משלושת הסימנים: "הבית גדול" ו"הבית הגדול" נבדלים ביידוע בלבד. במצרית הסדר וההתאמה הם שעושים את ההבחנה.
דוגמה (הנושא באדום, תואר בכתום):
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
“[The] house [is] big” (lit: big house) |
"[ה]בית [הוא] גדול" (מיל: גדול בית) |
ꜥꜣ pr | ![]() ![]() |
אין התאמה: שם התואר בנשוא בא תמיד בזכר יחיד — גם כשהנושא בנקבה, בזוגי או ברבים.
דוגמה:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “[The] boat [is] big” | "[ה]סירה גדול[ה]" | ꜥꜣ dp.t | ![]() ![]() |
הנושא יכול להיות שם עצם, צירוף שמני, שם תואר המשמש כשם עצם, או כינוי. כינוי גוף בא בצורת כינוי תלוי (nfr sw "הוא טוב").
דוגמה:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “[The] red ones [are] beautiful” | "[ה]אדומים יפים" | nfr dšr.wt | ![]() ![]() |
| “She [is] beautiful” | "היא יפה" | nfr sjj | ![]() ![]() |
לוואי או נשוא? אותן שתי מילים — וההתאמה היא שמכריעה. בצירוף שמני שם התואר מותאם לשם העצם; כנשוא הוא לעולם אינו מותאם.
דוגמה:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
“[a] good boat” (phrase) |
"סירה טובה" (צירוף) |
dp.t nfr.t | ![]() ![]() |
“[The] boat [is] good” (sentence) |
"[ה]סירה טובה" (משפט) |
nfr dp.t | ![]() ![]() |
בגוף ראשון אין משפט תוארי. הצורה nfr wj אינה קיימת; במקומה בא משפט שמני עם כינוי עצמאי — jnk nfr (מיל': "אני אחד טוב"), וברבים jnn nfr.w.
אף ש־jnk nfr משמש כגוף ראשון של nfr sw — הוא עדיין משפט שמני, לא תוארי. כאן עובר הגבול בין שני הסוגים.
קריאת התפעלות: שם התואר מקבל את הסיומת .wjj: nfr.wjj ḥm.t tn "כמה יפה האישה הזאת!".
בלי נושא: כאשר אחרי שם התואר בא רק צירוף יחס עם n "ל-", אין נושא כלל — בעברית "טוב לכם", "רע לי".
דוגמאות:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “How bad for me!” | "כמה רע לי!" | bjn.wjj n=j | ![]() |
| “How good for [the] temple!” | "כמה טוב למקדש!" | nfr.wjj n ḥw.t-nṯr | ![]() |
בהשוואה מילת היחס r באה אחרי הנושא: nfr st r ḫ.t nb.t "הוא טוב מכול" — ראה סעיף "דרגות ההשוואה" בפרק 6.
משפט תוארי מיוחד של שייכות, n(.jj) sw "הוא שייך ל-", נדון בפרק "שייכות".
הַמִּשְׁפָּט הַשֵּׁמָנִיNominal Sentence
במשפט השמני הנשוא הוא שם עצם או כינוי, והוא מזהה את הנושא או משייך אותו לסוג: "אני סופר", "זו דבורה", "המערב הוא נמל".
יש שלושה דגמים עיקריים:
שני שמות או כינויים זה אחר זה1. A B —
כאשר הנושא הוא כינוי גוף, בא כינוי עצמאי בראש המשפט (jnk, ntk, ntf...):
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “I [am a] scribe” | "אני סופר" | jnk sš | ![]() |
| “I [am] you” | "אני אתה" | jnk ntk | ![]() |
גם שני שמות עצם יכולים לעמוד זה אחר זה — אך מבנה כזה נדיר, ומשמש בעיקר כשהנשוא הוא שם או תואר:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “Djedi [is the] name [of the] scribe” | "ז'די [זה] שם [ה]סופר" | ḏdj rn sš | ![]() ![]() ![]() |
quot;זה2. A pw — A"
כינוי הרמז pw "זה" משמש נושא, והנשוא לפניו: bj.t pw "זו דבורה". זהו הדגם הנפוץ ביותר.
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “It [is a] bee” | "זו דבורה" | bj.t pw | ![]() |
הוא3. A pw B — "A B"
כאשר גם הנשוא וגם הנושא הם שמות עצם, pw בא ביניהם: dmj pw Jmn.t "המערב הוא נמל" (מיל': "נמל זה, המערב"). הנשוא (A) בא ראשון והנושא (B) אחרון.
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “[The] west is [a] harbor” | "[ה]מערב הוא נמל" | dmj pw Jmn.t | ![]() |
הַמִּשְׁפָּט הָאַדְוֶרְבְּיָאלִיAdverbial Sentence
במשפט האדוורביאלי הנשוא הוא צירוף יחס או תואר פועל: "הוא בבית", "השמש בשמים", "הוא כאן".
דוגמאות עכשוויות:
עברית: הוא בבית
אנגלית He is in the house :
בעברית ובאנגלית יש פועל "להיות", במצרית — לא.
במצרית תיכונה:
הנושא בא ראשון והנשוא אחריו. במשפט ראשי בא לפניהם בדרך כלל חלקיק פותח (jw או mk); בפסוקית משועבדת החלקיק נשמט.
כינוי גוף בתפקיד נושא: אחרי jw — כינוי חבור (jw=f m pr); אחרי mk — כינוי תלוי (mk sw m pr).
דוגמאות:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “He [is] in [the] house” | "הוא בבית" | jw=f m pr | ![]() ![]() ![]() ![]() |
| “[The] man [is] in [the] city” | "האיש בעיר" | jw s m njw.t | ![]() |
| “Here, I [am] at your side” | "ראה, הנני לצידך" | mk wj r gs=k | ![]() |
המשפט האדוורביאלי מתאר מקום, מצב, זמן — וגם שייכות (jw n=k ꜥnḫ "לך חיים"; ראה פרק "שייכות"). מבנים עם ḥr + שם פועל (jw=f ḥr sḏm "הוא שומע") נדונים בפרק "הפועל".
ה-m שֶׁל הַנָּשׂוּא mof Predication
כדי לומר שמישהו ממלא תפקיד או נמצא במעמד — "הוא סופר", "היא כוהנת" — משתמשים לעתים קרובות במשפט אדוורביאלי עם מילת היחס m "בתור, כ-".
הקשר למשמעות הבסיסית של מילת היחס m :
מילת היחס m פירושה הרגיל הוא "ב-" / "בתוך". ה-"m של הנשוא" הוא אותה מילת יחס בדיוק, אלא שמשמעותה כאן היא מטפורית: "בתוך התפקיד של" / "במעמד של".
מבנה:
נושא + m + שם עצם (תפקיד, מעמד או תכונה נרכשת)
דוגמאות:
| English | עברית | תעתיק | כיתוב |
|---|---|---|---|
| “My son is [a] scribe” | "בני הינו סופר" | jw sꜣ=j m sš | ![]() ![]() ![]() |
| “I am [a] priest of Osiris” | "אני [בתפקיד של] כהן של אוזיריס" | jw=j m ḥm-nṯr Wsjr | ![]() ![]() ![]() |
ההבדל המהותי:
כאשר הקשר בין שני הצדדים הוא מהותי וקבוע ← משתמשים במשפט שמני (A + B)
כאשר הקשר הוא תפקודי, זמני, או נרכש ← משתמשים ב-m של הנשוא.
השווה:
| סוג משפט | English | עברית | תעתיק |
|---|---|---|---|
| שמני A B | “You [are] their mother” (biological) | "את אמם" (הביולוגית) | ntṯ mw.t=sn |
| אדוורביאלי | “You [are] as [a] mother to them” | "את כמו אמא בשבילם" | jw=ṯ m mw.t=sn |
באופן דומה, r "אל" מציין מעמד שהנושא עתיד להגיע אליו: jw=f r sš "הוא יהיה סופר" (מיל': "הוא לקראת סופר").




































