הַמִּשְׁפָּט הַלֹּא־פָּעֳלִיNonverbal Sentences

הַמִּשְׁפָּט הַלֹּא־פָּעֳלִיNonverbal Sentences

במצרית תיכונה אין פועל "להיות" בהווה. משפט כמו "האיש טוב", "אני סופר" או "הוא בבית" נבנה בלי פועל — מנושא ונשוא בלבד. משפט כזה נקרא משפט לא־פועלי.

את המשפט הלא־פועלי ממיינים לפי סוג הנשוא:

לכל סוג סדר מילים קבוע משלו — והסדר הוא שמאפשר לזהות אותו.

סדר המילים:

המשפט התוארי הוא היחיד שבו הנשוא קודם לנושא — זהו סימן הזיהוי המובהק שלו.

איך מזהים? לפי סוג הנשוא:

• נשוא שהוא שם תואר ← משפט תוארי.

• נשוא שהוא צירוף יחס או תואר פועל ← משפט אדוורביאלי.

• נשוא שהוא שם עצם או כינוי עצמאי ‏(וכן pw)‏ ← משפט שמני.

סדרת הכינויים בכל סוג:

גם בעברית קיימים שלושת הסוגים בלי פועל — ההבדל הוא בסדר במשפט התוארי.

הַמִּשְׁפָּט הַתֹּאֳרִיAdjectival Sentence

במשפט התוארי הנשוא הוא שם תואר, והוא אומר על הנושא איזה הוא — לא מי הוא ולא היכן הוא. זהו ההבדל בינו ובין שני הסוגים הלא־פועליים האחרים: המשפט השמני מזהה ‏("אני סופר")‏, המשפט האדוורביאלי ממקם ‏("הוא בבית")‏, והמשפט התוארי מאפיין ‏("הבית גדול")‏.

שלושה סימני היכר:

• הנשוא בא ראשון, והנושא אחריו — זהו הסוג היחיד מבין השלושה שבו הסדר הפוך: ꜥꜣ pr, מילולית "גדול בית".

• אין פועל ואין אוגד — שתי מילים בלבד, בלי "הוא" ובלי "להיות".

• שם התואר אינו מותאם — הוא קפוא בצורת זכר יחיד, גם כשהנושא נקבה או רבים; בכך הוא נבדל מאותו שם תואר עצמו כשהוא משמש לוואי.

בעברית אין אף אחד משלושת הסימנים: "הבית גדול" ו"הבית הגדול" נבדלים ביידוע בלבד. במצרית הסדר וההתאמה הם שעושים את ההבחנה.

דוגמה ‏(הנושא באדום, תואר בכתום)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[The] house [is] big” (lit: big house)	"‏[ה]‏בית ‏[הוא]‏ גדול" ‏(מיל: גדול בית)‏	ꜥꜣ pr

אין התאמה: שם התואר בנשוא בא תמיד בזכר יחיד — גם כשהנושא בנקבה, בזוגי או ברבים.

דוגמה:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[The] boat [is] big”	"‏[ה]‏סירה גדול‏[ה]‏"	ꜥꜣ dp.t

הנושא יכול להיות שם עצם, צירוף שמני, שם תואר המשמש כשם עצם, או כינוי. כינוי גוף בא בצורת כינוי תלוי ‏(nfr sw "הוא טוב")‏.

דוגמה:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[The] red ones [are] beautiful”	"‏[ה]‏אדומים יפים"	nfr dšr.wt
“She [is] beautiful”	"היא יפה"	nfr sjj

לוואי או נשוא? אותן שתי מילים — וההתאמה היא שמכריעה. בצירוף שמני שם התואר מותאם לשם העצם; כנשוא הוא לעולם אינו מותאם.

דוגמה:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[a] good boat” (phrase)	"סירה טובה" ‏(צירוף)‏	dp.t nfr.t
“[The] boat [is] good” (sentence)	"‏[ה]‏סירה טובה" ‏(משפט)‏	nfr dp.t

בגוף ראשון אין משפט תוארי. הצורה nfr wj אינה קיימת; במקומה בא משפט שמני עם כינוי עצמאי — jnk nfr ‏(מיל': "אני אחד טוב")‏, וברבים jnn nfr.w.

אף ש־jnk nfr משמש כגוף ראשון של nfr sw — הוא עדיין משפט שמני, לא תוארי. כאן עובר הגבול בין שני הסוגים.

קריאת התפעלות: שם התואר מקבל את הסיומת .wjj: nfr.wjj ḥm.t tn "כמה יפה האישה הזאת!".

בלי נושא: כאשר אחרי שם התואר בא רק צירוף יחס עם n "ל-", אין נושא כלל — בעברית "טוב לכם", "רע לי".

דוגמאות:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“How bad for me!”	"כמה רע לי!"	bjn.wjj n=j
“How good for [the] temple!”	"כמה טוב למקדש!"	nfr.wjj n ḥw.t-nṯr

בהשוואה מילת היחס r באה אחרי הנושא: nfr st r ḫ.t nb.t "הוא טוב מכול" — ראה סעיף "דרגות ההשוואה" בפרק 6.

משפט תוארי מיוחד של שייכות, n(.jj)‏ sw "הוא שייך ל-", נדון בפרק "שייכות".

הַמִּשְׁפָּט הַשֵּׁמָנִיNominal Sentence

במשפט השמני הנשוא הוא שם עצם או כינוי, והוא מזהה את הנושא או משייך אותו לסוג: "אני סופר", "זו דבורה", "המערב הוא נמל".

יש שלושה דגמים עיקריים:

שני שמות או כינויים זה אחר זה1. A B —

כאשר הנושא הוא כינוי גוף, בא כינוי עצמאי בראש המשפט ‏(jnk, ntk, ntf...)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“I [am a] scribe”	"אני סופר"	jnk sš
“I [am] you”	"אני אתה"	jnk ntk

גם שני שמות עצם יכולים לעמוד זה אחר זה — אך מבנה כזה נדיר, ומשמש בעיקר כשהנשוא הוא שם או תואר:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“Djedi [is the] name [of the] scribe”	"ז'די ‏[זה]‏ שם ‏[ה]‏סופר"	ḏdj rn sš

quot;זה2. A pw — A"

כינוי הרמז pw "זה" משמש נושא, והנשוא לפניו: bj.t pw "זו דבורה". זהו הדגם הנפוץ ביותר.

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“It [is a] bee”	"זו דבורה"	bj.t pw

הוא3. A pw B — "A B"

כאשר גם הנשוא וגם הנושא הם שמות עצם, pw בא ביניהם: dmj pw Jmn.t "המערב הוא נמל" ‏(מיל': "נמל זה, המערב")‏. הנשוא ‏(A)‏ בא ראשון והנושא ‏(B)‏ אחרון.

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[The] west is [a] harbor”	"‏[ה]‏מערב הוא נמל"	dmj pw Jmn.t

הַמִּשְׁפָּט הָאַדְוֶרְבְּיָאלִיAdverbial Sentence

במשפט האדוורביאלי הנשוא הוא צירוף יחס או תואר פועל: "הוא בבית", "השמש בשמים", "הוא כאן".

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הוא בבית

• אנגלית He is in the house :

בעברית ובאנגלית יש פועל "להיות", במצרית — לא.

במצרית תיכונה:

הנושא בא ראשון והנשוא אחריו. במשפט ראשי בא לפניהם בדרך כלל חלקיק פותח ‏(jw או mk)‏; בפסוקית משועבדת החלקיק נשמט.

כינוי גוף בתפקיד נושא: אחרי jw — כינוי חבור ‏(jw=f m pr)‏; אחרי mk — כינוי תלוי ‏(mk sw m pr)‏.

דוגמאות:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“He [is] in [the] house”	"הוא בבית"	jw=f m pr
“[The] man [is] in [the] city”	"האיש בעיר"	jw s m njw.t
“Here, I [am] at your side”	"ראה, הנני לצידך"	mk wj r gs=k

המשפט האדוורביאלי מתאר מקום, מצב, זמן — וגם שייכות ‏(jw n=k ꜥnḫ "לך חיים"; ראה פרק "שייכות")‏. מבנים עם ḥr + שם פועל ‏(jw=f ḥr sḏm "הוא שומע")‏ נדונים בפרק "הפועל".

ה-m שֶׁל הַנָּשׂוּא mof Predication

כדי לומר שמישהו ממלא תפקיד או נמצא במעמד — "הוא סופר", "היא כוהנת" — משתמשים לעתים קרובות במשפט אדוורביאלי עם מילת היחס m "בתור, כ-".

הקשר למשמעות הבסיסית של מילת היחס m :

מילת היחס m פירושה הרגיל הוא "ב-" / "בתוך". ה-"m של הנשוא" הוא אותה מילת יחס בדיוק, אלא שמשמעותה כאן היא מטפורית: "בתוך התפקיד של" / "במעמד של".

מבנה:

נושא + m + שם עצם ‏(תפקיד, מעמד או תכונה נרכשת)‏

דוגמאות:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“My son is [a] scribe”	"בני הינו סופר"	jw sꜣ=j m sš
“I am [a] priest of Osiris”	"אני ‏[בתפקיד של]‏ כהן של אוזיריס"	jw=j m ḥm-nṯr Wsjr

ההבדל המהותי:

כאשר הקשר בין שני הצדדים הוא מהותי וקבוע ← משתמשים במשפט שמני ‏(A + B)‏

כאשר הקשר הוא תפקודי, זמני, או נרכש ← משתמשים ב-m של הנשוא.

השווה:

באופן דומה, r "אל" מציין מעמד שהנושא עתיד להגיע אליו: jw=f r sš "הוא יהיה סופר" ‏(מיל': "הוא לקראת סופר")‏.

אוֹצַר הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הַפֶּרֶקChapter New Vocabulary

English	עברית	סוג	תעתיק	כיתוב
Amūn	אמון	שם פרטי	Jmn
The West	‏(ארצות)‏ המערב	שם עצם ‏(מקום)‏	Jmn.t
Bad, evil	רע; להיות רע	שם תואר / פועל	bjn
Harbour, town	נמל, עיר נמל	שם עצם	dmj
Red	אדום	שם תואר	dšr
Djedi (personal name)	ז׳די	שם פרטי	ḏdj