הַפֹּעַלThe Verb

הַפֹּעַלThe Verb

מערכת הפועל היא לב הדקדוק המצרי — וגם החלק המסובך ביותר שלו. בפרק זה נכיר את צורות הפועל, את תפקידיהן במשפט ואת המבנים הנבנים מהן. תחילה — מפת מונחים קצרה.

מוּנְחֵי יְסוֹדBasic Terms

נוכח מורכבותה של מערכת הפועל במצרית התיכונה, ראוי לפתוח פרק זה בהסדרת המונחים היסודיים המשמשים לתיאורה. צורך זה מתחדד גם משום שספרי דקדוק שונים אינם תמיד מגדירים את אותם מונחים באותו אופן, ואף אינם משייכים אותם לאותן קטגוריות דקדוקיות, דבר העלול לעורר בלבול כבר בשלב הראשוני של הלימוד. נוסף על כך, לא כל קורא זוכר בהכרח את מונחי היסוד הדקדוקיים מלימודיו הקודמים, ולפיכך בירור תמציתי זה נועד לשמש נקודת מוצא מסודרת, בהירה ונגישה להמשך העיון בפרק. לאחר ניתוח תמציתי ינותחו המושגים בהרחבה.

צורה איך הפועל נראה?‏(Form)‏ —

אלו הן הצורות הממשיות של הפועל במצרית תיכונה:

sḏm=f — המבנה הבסיסי של פועל + כינוי חבור. sḏm פירושו "לשמוע" ו-f פירושו "הוא", ולכן פשוטו כמשמעו: "הוא שומע / הוא שמע". זו אחת מצורות היסוד בדקדוק המצרי, והיא יכולה לשמש בכמה דרכים לפי ההקשר.

sḏm.n=f — אותה צורה, אבל עם n המוכנסת בין גזע הפועל ובין הכינוי ‏(sḏm.n=f)‏. בדרך כלל זה מסמן פעולה שהושלמה בעבר. אפשר לחשוב על ה-n כעל סימן לכך שהדבר כבר אירע.

הסטטיב ‏(Stative)‏ — ‏(נקרא גם Pseudo-Participle או Old Perfective)‏ — מערכת שונה לגמרי של סיומות, שאינה מבוססת על כינויים חבורים. היא מתארת מצב ולא פעולה. למשל: "הוא יושב", "היא הגיעה" — לא מה קרה, אלא מהו המצב שנוצר כתוצאה מכך. זו אחת מצורות הפועל העתיקות ביותר במצרית.

הפרוספקטיב ‏(Prospective)‏ — ‏(לעתים נקרא גם Subjunctive)‏ — צורה המשמשת לדברים שמיועדים, רצויים או צפויים להתרחש. היא פונה אל העתיד או אל מטרה. למשל: "כדי שישמע", "שילך".

הציווי ‏(Imperative)‏ — צורת הפקודה, למשל: "שמע!", "לך!". פשוט מאוד.

שם פועל ‏(Infinitive)‏ — עליו יוקדש סעיף נפרד בהמשך.

בינוני ‏(Participle)‏ והצורה היחסית ‏(Relative Form)‏ — צורות פועל המתפקדות כשם תואר ומתארות שם עצם: "האיש השומע", "המקדש שהמלך בנה". הן נדונות בפרק "זיקה".

תפקיד — איזה תפקיד הפועל ממלא במשפט?

אותה צורת פועל כתובה יכולה למלא תפקידים שונים. כאן נכנסים המונחים "נסיבתי" ‏(circumstantial)‏, "שמני" ‏(nominal)‏ ו"אמפתי" ‏(emphatic)‏.

נסיבתי ‏(Circumstantial)‏ — צורה בעלת אופי אדוורביאלי. בפסוקית משועבדת היא מתארת את נסיבות הפעולה הראשית ‏("כשהוא דיבר", "בשעה שהיא הגיעה")‏; אחרי החלקיק jw היא משמשת נשוא של משפט ראשי ‏("הוא שומע")‏.

שמני ‏(Nominal)‏ — צורה המתפקדת כשם עצם: "‏(זה)‏ שהוא שמע". היא יכולה לשמש נושא או מושא, ושימושה העיקרי הוא במשפט האמפתי.

אמפתי ‏(Emphatic)‏ — זהו שימוש תפקודי שבו צורת הפועל משמשת כדי להדגיש דווקא יסוד אדוורביאלי — זמן, מקום או אופן — ולא את הפעולה עצמה. במקום "הוא שמע את המסר", מוקד המשפט עובר אל מתי או היכן או איך הוא שמע: "אתמול הוא שמע את המסר". הפועל עצמו נדחק מעט לרקע, והנסיבה היא מוקד האמירה. יש דקדוקנים הרואים בזה תת-סוג של השימוש הנומינלי, ואחרים מייחדים לו קטגוריה לעצמו. כך או כך, העניין כאן הוא היכן מונח הדגש, ולא צורת הפועל כשלעצמה.

חיווי ‏(Indicative)‏ — משפט ראשי המוסר קביעה ישירה: "הוא שמע את הדברים". למשפט כזה אין צורה מיוחדת: משתמשים בחלקיק jw ואחריו הצורה הנסיבתית ‏(jw sḏm=f, jw sḏm.n=f)‏.

אספקט — מהו אופייה של הפעולה או זמן ההתרחשות שלה?

שלם / מושלם ‏(Perfective / Perfect)‏ — הפעולה הושלמה. היא נתפסת כשלמה, גמורה, סגורה. למשל: "הוא שמע."

לא שלם / בלתי מושלם ‏(Imperfective / Imperfect)‏ — הפעולה מתמשכת, חוזרת או הרגלית. היא אינה נתפסת כמושלמת. למשל: "הוא נוהג לשמוע", "הוא שומע בקביעות".

אאוריסטי ‏(Aorist)‏ — פעולה כללית, על־זמנית או הרגלית: לא אירוע מסוים בזמן מסוים, אלא דבר שנכון באופן כללי או קורה דרך קבע ‏("השמש זורחת", "הסופר קורא טקסטים")‏. במצרית תיכונה זהו התפקיד של jw sḏm=f.

המונחים הללו לקוחים מן הבלשנות הכללית ומיושמים על הפועל המצרי כדי לתאר את איכות הזמן של הפעולה, לא את הצורה החיצונית שלה.

מבנים

פסודו־ורבלי ‏(Pseudoverbal)‏ — משפט אדוורביאלי שהנשוא בו הוא מילת יחס + שם פועל: jw=f ḥr sḏm "הוא שומע" ‏(מיל' "הוא על שמיעה")‏, jw=f r sḏm "הוא עומד לשמוע". אין בו פועל נטוי, אך הוא עושה את עבודתו של פועל.

משפט אמפתי ומשפט ייחוד ‏(Emphatic / Cleft sentence)‏ — מבנים המעבירים את מוקד המשפט לרכיב אחד: "זה בלילה שהוא שט" ‏(אמפתי)‏, "המלך הוא ששמע" ‏(ייחוד)‏. המשפט האמפתי נדון בפרק זה; משפט הייחוד — בהמשך הספר.

מבני שלילה ‏(Negation constructions)‏ — במצרית קיימים כמה חלקיקי שלילה, והם אינם בני החלפה. חלקיקים שונים נצמדים לצורות פועל שונות ובהקשרים שונים. אי אפשר פשוט להוסיף "לא" בכל מקום; בחירת חלקיק השלילה קשורה במישרין לצורת הפועל שבה משתמשים ולסוג הפסוקית שבה הוא מופיע. משום כך, השלילה היא באמת בעיה מבנית־פועלית מובהקת.

מבנה רצפי / נרטיבי ‏(Sequential / Narrative construction)‏ — המצרית קושרת צורות פועל זו לזו כדי למסור רצף של אירועים. איזו צורה פותחת את הרצף ואילו צורות באות אחריה נקבעים לפי כללים מסוימים. צורות הפועל המעורבות הן אמנם צורות נטויות ממש, אך הדגם של אופן התקשרותן זו לזו הוא מבנה בפני עצמו.

זמן — מתי הפעולה מתרחשת?

כאן המצרית התיכונה אכן שונה משפות כמו אנגלית, עברית או ערבית, וכאן הרבה תלמידים נוטים להסתבך.

המצרית התיכונה איננה בעיקרה שפת זמנים. שפות אירופיות ושמיות רבות נוהגות לקודד זמן — עבר, הווה, עתיד — ישירות בתוך צורת הפועל. המצרית, לעומת זאת, נוטה לקודד בפועל אספקט ‏(פעולה שלמה לעומת מתמשכת)‏ ותפקיד ‏(פועל ראשי, פועל נסיבתי, פועל נומינלי)‏. הזמן — מתי הדבר קורה — נלמד לעיתים קרובות מן ההקשר או מבוטא באמצעים אחרים.

עם זאת, כמובן שיש התייחסות לזמן במצרית, רק בדרך שונה:

עבר ‏(Past)‏ — בדרך כלל מבוטא באמצעות צורת sḏm.n=f שמסמנת באופן אמין אירוע עבר מושלם בפסוקיות ראשיות. גם הסטטיב עשוי לתאר מצב נוכחי הנובע מפעולה בעבר ‏("הוא הגיע" במובן "הוא כאן עכשיו, לאחר שהגיע")‏. גם שימושים מסוימים של sḏm=f עם פעלי פעולה יכולים להתפרש כעבר.

הווה ‏(Present)‏ — במצרית תיכונה, ההווה הממשי מתבטא באופן טבעי בעיקר באמצעות מבנים פסודו-ורבליים, במיוחד ḥr + אינפיניטיב ‏("הוא נמצא במהלך שמיעה")‏. הצורה הפשוטה sḏm=f אינה מסמנת "זמן הווה" בצורה ברורה, כפי שעושה ההווה בעברית.

עתיד ‏(Future)‏ — הפרוספקטיב sḏm=f משמש לפעולות רצויות, מתוכננות או צפויות. גם המבנה הפסודו־ורבלי r + שם פועל ‏("הוא עומד לשמוע")‏ מבטא עתיד. אין ביניהם זהות מלאה: הפרוספקטיב נוטה יותר למטרה, כוונה או משאלה, ו-r + שם פועל — למה שעומד להתרחש.

כללי / הרגלי / על־זמני ‏(General / Habitual / Timeless)‏ — jw sḏm=f מבטא דברים הנכונים תמיד או בדרך הרגל. זה לא עבר, הווה או עתיד — אלא משהו שמעל לחלוקת הזמנים.

פעלים פיניטיים ולא-פיניטיים — האם הפועל "מעוגן" לנושא?

זו הבחנה החוצה את כל מה שנאמר לעיל, והיא מועילה מאוד.

פעלים נטויים ‏(Finite verbs)‏ — הם פעלים נטויים במלואם — כלומר הם מעוגנים לנושא מסוים ונושאים מידע דקדוקי כמו גוף, מספר ואספקט. הם יכולים לעמוד לבדם כנשוא המרכזי של משפט. במצרית תיכונה sḏm=f, sḏm.n=f, הפרוספקטיב והסטטיב הם כולם צורות פיניטיות — כולן נקשרות לנושא מסוים ויוצרות נשוא שלם.

עברית	תעתיק	כיתוב	צורה
"האיש רואה את אשתו בבית"	jw mꜣꜣ s ḥm.t=f m pr		sḏm=f
"הסופר השגיח על אביו"	jw mꜣ.n sš r jt=f		sḏm.n=f
"היא תלד בחודש הראשון של פרת, ביום ה־15"	ms=s m ꜣbd 1 pr.t sw 15		פרוספקטיב
"אני עמוס דגים"	jw=j ꜣṯp.kw(j) m rm.w		סטטיב

השם sḏm=f הוא מוסכמה בלבד: ה־=f אינו חלק מהצורה אלא נציג של הנושא. אחרי הפועל יכול לבוא כל נושא — שם עצם ‏( jw mꜣꜣ s... "האיש רואה")‏, צירוף שמני, או כינוי חבור ‏( mꜣꜣ**=f** "הוא רואה")‏. הכלל הוא מיקום ולא סוג: הנושא בא מיד אחרי הפועל. היוצא מן הכלל הוא הסטטיב, שבו הנושא אינו מילה נפרדת אלא מסומן בסיומת עצמה ‏( ꜣṯp.kwj"אני עמוס")‏

פעלים לא־נטויים ‏(Non-finite verbs)‏ — אינם מעוגנים לנושא ואינם נושאים נטייה מלאה. הם מתפקדים כרעיון פועלי ולא כטענה שלמה, ומשמשים כשמות, כלוואים או כחלק ממבנים אחרים. הצורות העיקריות: שם הפועל ‏(Infinitive)‏ והבינוני ‏(Participle)‏. אי אפשר לבנות מהן לבדן משפט ראשי שלם.

עברית	תעתיק	כיתוב	צורה
"בצאת ‏[ה]‏כוהן"	m pr.t ḥm-nṯr		שם פועל
"הוא צד"	jw=f ḥr bḥs		שם פועל
"‏[ה]‏איש שעשה אותו"	s jrj sw		בינוני

pr.t "יציאה" אינו מסמן מי יוצא; הכוהן מצטרף אליו כשם עצם בצירוף סמיכות. ב-jw=f ḥr bḥs הנושא ‏(=f)‏ צמוד ל-jw, לא לשם הפועל bḥs. הבינוני jrj מתאר את s כמו שם תואר ‏("העושה")‏. אף אחד מהם אינו יכול לשמש לבדו נשוא של משפט.

טבלה מסכמת

סוּגֵי שֹׁרָשִׁיםRoot Classes

הפעלים במצרית מתחלקים לקבוצות לפי צורת השורש שלהם. כל עיצור בשורש נקרא רדיקל ‏(Radical)‏. פועל מכיל בין שניים לשישה רדיקלים ‏(חמישה או שישה — נדיר, ובדרך כלל תוצאה של הכפלה)‏. מאחר שהתנועות אינן ידועות, נקרא לרדיקלים באתר זה "עיצורים".

סוגי שורשים

שורשים חזקים‏(Strong)‏:

תרגום	דוגמה במצרית תיכונה		מבנה השורש	כינוי
"להגיד" (to say)	ḏd		שני עיצורים	2-lit., biliteral
"לכופף" (to bend)	ꜥrq		שלושה עיצורים, העיצור האחרון אינו j או w	3-lit., triliteral
"לרמוס" (to trample)	ptpt		ארבעה עיצורים, העיצור האחרון אינו j או w	4-lit., quadriliteral
"לצעוק" (to yell)	nhmhm		חמישה עיצורים	5-lit., quinquiliteral

שורשים חלשים‏(Weak)‏:

תרגום	דוגמה במצרית תיכונה		מבנה השורש	כינוי
"לגעת" (to touch)	dmj		שלושה עיצורים, העיצור האחרון הינו חלש ‏( j / w)‏	3ae-inf., 3-inf
"לשנוא" (to hate)	msḏj		ארבעה עיצורים, העיצור האחרון הינו חלש ‏( j / w)‏	4ae-inf., 4-inf
"לראות" (to see)	mꜣꜣ		שלושה עיצורים כאשר השני והשלישי זהים	2ae-gem., 2-gem
"להחליק" (to smooth)	snꜥꜥ		ארבעה עיצורים כאשר השלישי והרביעי זהים	3ae-gem., 3-gem

פעלים חזקים ‏(Strong Verbs)‏ הם פעלים שגזרתם אינה משתנה בהטיה — כלומר, עיצורי השורש נשארים זהים בכל הצורות הדקדוקיות.

פעלים חלשים ‏(Mutable verbs / Weak Verbs)‏ הם פעלים שגזרתם משתנה בהטיה — כלומר, עיצור אחד או יותר בשורש נחלש או נעלם בצורות דקדוקיות מסוימות.

פְּעָלֵי גְּרִימָהCausative Verbs

במצרית תיכונה פעלי גרימה ‏(Causative verbs)‏ הם פעלים המציינים פעולה שבה הנושא גורם למישהו או למשהו לבצע פעולה, כלומר "להביא לכך ש-X יעשה Y". מבחינה סמנטית הם מקבילים לצורות גרימה בשפות שמיות ‏(כגון הפעיל בעברית)‏ ולמבנים כמו make / cause to באנגלית.

האמצעי המרכזי ליצירת פעלי גרימה במצרית תיכונה הוא התחילית s המתווספת לפני השורש.

דוגמאות:

פעלי גרימה הם תמיד פעלים יוצאים. השורש הבסיסי עשוי להיות עומד — ꜥnḫ "לחיות" אינו מקבל מושא — אך פועל הגרימה שנגזר ממנו מקבל תמיד מושא ישיר: sꜥnḫ=f wj "הוא מחיה אותי".

כשאין צורת גרימה: הצירוף rdj + פרוספקטיבי

לא לכל פועל יש צורת s-. לפעלים נפוצים כמו jj / jwj "לבוא", jnj "להביא" ו־rdj עצמו אין צורה כזאת כלל, והגרימה מתבטאת בצירוף: הפועל rdj ואחריו sḏm=f פרוספקטיבי.

הצירוף נעשה כה נפוץ עד שבקופטית ירש את מקום צורות ה־s- הקדומות.

הַפֹּעַל וּמַרְכִּיבָיוThe Verb and Its Parts

פעלים הם מילים ששפות משתמשות בהן כדי לתאר פעולות. בתוך פסוקית או משפט, שמות עצם וכינויי גוף הם בדרך כלל הנושא — מה שמדברים עליו — בעוד שהפועל הוא בדרך כלל הנשוא, כלומר מה שנאמר על הנושא. במצרית, אפשר ליצור פסוקיות או משפטים ללא פועל.

פועל הוא מילה שמציינת אחת מאלה:

• פעולה ‏(הלך, כותב, יצוד)‏

• התרחשות ‏(נפל, נשבר)‏

• מצב ‏(ישב, עומד, יישן)‏

מי עושה את הפעולה?

בכל פעולה יש בדרך כלל לפחות משתתף אחד: מישהו/משהו שעושה משהו או שבמצב כלשהוא.

בדקדוק, המשתתפים נקראים:

• נוֹשֵׂא ‏(Subject)‏ — מי או מה שעושה את הפעולה

• לפעמים גם מוֹשָׂא ‏(Object)‏ — מי או מה שמקבל את הפעולה

במצרית תיכונה:

קיימים שני סוגים שונים של פעלים: פעלים יוצאים ‏(Transitive)‏ ופעלים עומדים ‏(Intransitive)‏. ההבדל בין שתי הקטגוריות הללו נוגע ליחס שבין הפעולה המבוטאת על ידי הפועל לבין מבצע הפעולה של הפועל, כלומר האדם או הדבר המבצע את הפעולה.

חלקים של פועל:

1. שֹׁרֶשׁ ‏(Root)‏ - שורש הוא קבוצת עיצורים קבועה ‏(בדרך כלל שלושה, לעיתים שניים או ארבעה)‏ שמייצגת את המשמעות הבסיסית של הפועל. העיצורים הללו אינם מופיעים לבדם, אלא משתלבים בתוך תבניות שמוסיפות לה משמעות דקדוקית.

2. גֶּזַע ‏(Stem)‏ - הוא המבנה הצורני־דקדוקי שמתקבל כאשר משלבים את שורש הפועל בתוך תבנית מסוימת ‏(בניין, זמן, גוף, מספר ומין)‏. בעוד שהשורש מבטא את המשמעות הלקסיקלית הבסיסית, הגזע מבטא את הצורה הדקדוקית שבה המשמעות הזו מתממשת.

3. סִיּוּמוֹת פֹּעַל ‏(Verbal Endings)‏ - חלק ממערכת הנטייה של הפועל עצמו. כלומר, הן מסמנות ערכים דקדוקיים של הפועל כגון זמן/אספקט, אופן ‏(מודוס)‏, או השתייכות לתבנית נטייה מסוימת.

4. כִּנּוּיֵי סִיּוּמֶת‏(Suffix Pronouns)‏ - אינם חלק ממערכת הנטייה של הפועל, אלא כינויים חבורים המצטרפים אליו וממלאים תפקיד תחבירי במשפט ‏(בד"כ נושא, מושא או שייכות)‏.

5. הפועל נבנה בשכבות: שורש ← גזע ← סיומת פועל ← כינוי סיומת. בפועל חזק הגזע זהה לשורש; בפועל חלש הגזע משתנה מצורה לצורה:

n היא סיומת פועל: היא חלק מצורת הפועל ומסמנת את הצורה sḏm.n=f. =f הוא כינוי חבור : הוא אינו חלק מן הפועל, אלא הנושא שלו.

הַטִּיָּה סוֹפִיתSuffix Conjugation

הטיה סופית ‏(Suffix Conjugation)‏ היא מערכת צורות הפועל שבהן הנושא — שם עצם או כינוי חבור — בא אחרי הפועל. אליה שייכות sḏm=f, sḏm.n=f, sḏm.t=f, sḏm.jn=f וצורות נוספות.

שני כללי יסוד מאפיינים את כל צורות ההטיה הסופית:

א.  הנושא — שם עצם או כינוי גוף חבור — בא אחרי הפועל תמיד.

ב.  שמות הצורות כגון sḏm=f הן תוויות שרירותיות בלבד: sḏm מייצג כל שורש פועלי, והסיומת f היא כינוי גוף שלישי יחיד זכר שנבחר כמוסכמה. הצורה הפועלית עצמה זהה לכל גוף — כך למשל wnm=k ‏("אתה אכלת")‏ עוקב אחר אותם כללי דקדוק בדיוק כמו sḏm=f "הוא שמע".

דוגמאות ‏(הפועל בכחול, הנושא באדום)‏:

צורה	עברית	תעתיק	כיתוב
sḏm=f ‏(נושא: שם עצם)‏	"‏[ה]‏סופר שומע"	sḏm sš
sḏm=f ‏(נושא: כינוי חבור)‏	"הוא שומע"	sḏm=f
sḏm.n=f	"הוא שמע"	sḏm.n=f

צורה כתובה אחת יכולה לייצג כמה צורות דקדוקיות — ההקשר הוא שקובע.

הצורות השייכות להטיה הסופית:

הסביל: tw אחרי סיומת הפועל — sḏm.tw=f, sḏm.n.tw=f, sḏm.jn.tw=f.

מה אינו שייך: הסטטיב — בו הנושא מסומן בסיומת הפועל עצמה, לא במילה שאחריו.

תְּכוּנוֹת הַפֹּעַלFeatures of Verbs

התכונות של הפעלים הינן המאפיינים הדקדוקיים והסמנטיים שמגדירים כיצד פעלים מתנהגים בתוך מערכת השפה. תכונות אלו משפיעות על אופן הנטייה, על המבנה התחבירי של המשפט ועל המשמעות שהפועל מעביר. ישנן ארבע תכונות דקדוקיות עיקריות: זמן ‏(Tense)‏, היבט ‏(Aspect)‏, אופן ‏(Mood)‏ ודיאתזה ‏(Voice)‏.

זְמַןTense

זמן מתאר את מועד הפעולה ביחס לרגע הדיבור.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הוא כתב, הוא יכתוב

• אנגלית: he wrote, he will write

במצרית תיכונה:

• אין מערכת זמנים "מסודרת" כמו באנגלית

• אין הטיות שונות לכל זמן בנפרד

• ההקשר חשוב יותר מהצורה עצמה

ובכל זאת, יש צורות שמזוהות לרוב עם:

• עבר ‏(דומה, אבל לא, ל-Past Tense)‏

• הווה ‏(דומה, אבל לא, ל-Present Tense)‏

• עתיד ‏(דומה, אבל לא, ל-Future Tense)‏

זו נטייה, לא חוק נוקשה.

הִבֵּטAspect

היבט מתאר את אופי הפעולה, לא את זמנה.

הוא עונה על שאלות כמו:

• האם הפעולה הושלמה?

• האם היא נמשכת?

• האם היא חוזרת שוב ושוב?

דוגמאות עכשוויות — שני המשפטים הבאים יכולים להיות בעבר:

1. קראתי את הספר

2. הייתי קורא ספרים כל ערב

שניהם בעבר, אבל:

• הראשון מתאר פעולה מושלמת ‏(perfective / completed action)‏

• השני מתאר פעולה חוזרת ‏(habitual / iterative action)‏ / מתמשכת ‏(progressive action)‏

זה ההבדל בין זמן להיבט.

במצרית תיכונה:

הרבה מצורות הפועל מבדילות בעיקר לפי היבט, ורק בעקיפין לפי זמן.

לכן כאשר לומדים מצרית לא שואלים: "איזה זמן זה?" אלא: "איזו פעולה זו?"

אוֹפֶן ‏(מוֹדוּס)‏Mood

אופן מתאר את יחס הדובר לפעולה — האם היא עובדה, פקודה, רצון, או אפשרות. הוא עונה על שאלות כמו:

1. האם הדובר מציג את הפעולה כעובדה?

2. האם הוא מצווה על ביצועה?

3. האם הוא מביע רצון או תנאי?

דוגמאות עכשוויות — שלושת המשפטים הבאים מתייחסים לאותה פעולה:

1. הוא כותב

2. כתוב!

3. הלוואי שיכתוב

שלושתם עוסקים בכתיבה, אבל:

1. הראשון מציג עובדה / הצהרתי ← ‏(Indicative)‏

2. השני מביע פקודה / ציווי ← ‏(Imperative)‏

3. השלישי מביע משאלה / רצון ‏(Prospective)‏

דִּיאָתֶזָה ‏(קול)‏Voice

דיאתזה מתארת את היחס בין הפועל לנושאו — האם הנושא מבצע את הפעולה או מקבל אותה. היא עונה על שאלות כמו:

1. מי עשה את הפעולה?

2. על מי הפעולה נעשתה?

דוגמאות עכשוויות — שני המשפטים הבאים מתארים אותה פעולה:

1. הנגר בנה את הבית

2. הבית נבנה על ידי הנגר

שניהם מתארים את אותה בנייה, אבל:

1. הראשון מדגיש את מבצע הפעולה — פעיל ‏(Active)‏

2. השני מדגיש את מקבל הפעולה — סביל ‏(Passive)‏

פֹּעַל יוֹצֵאTransitive Verb

פועל יוצא הוא פועל המציין פעולה העוברת מן הנושא אל מושא ישיר, כלומר פעולה המכוונת כלפי ישות נוספת מעבר למבצע הפעולה. משום כך, משמעותו אינה שלמה מבחינה תחבירית ללא ציון המושא שעליו חלה הפעולה.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הוא אכל את הלחם, אני קראתי את הספר

• אנגלית: he ate the bread, he built the house

במצרית תיכונה: רוב הפעלים הנפוצים הם פעלים יוצאים.

דוגמאות ‏(הפועל בכחול, הנושא באדום, המושא בירוק)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“[The] scribe hears [the] speech”	"‏[ה]‏סופר שומע ‏[את]‏ דיבור"	sḏm sš mdw
“[The] man sees his wife”	"‏[ה]‏איש רואה ‏[את]‏ אשתו"	jw mꜣꜣ s ḥm.t=f

פֹּעַל עוֹמֵדIntransitive Verb

פועל עומד הוא פועל המציין פעולה או מצב המתרחשים בנוגע לנושא עצמו ואינם עוברים אל מושא ישיר. משום כך משמעותו התחבירית שלמה גם ללא ציון מושא נוסף שעליו חלה הפעולה.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הילד ישן, האיש בא

• אנגלית: he slept, she came

במצרית תיכונה: פעלים עומדים מייצגים תנועה ‏(לדוג' "לבוא", "ללכת")‏ או מצב ‏(לדוג' "לשבת", "לשכב")‏. פעלים עומדים מתנהגים אחרת מפעלים יוצאים.

דוגמאות ‏(הפועל בכחול, הנושא באדום)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“He came”	"הוא הגיע"	jj.n=f
“[The] sun shines”	"‏[ה]‏שמש זורחת"	wbn rꜥ

שֵׁם הַפֹּעַלInfinitive

שם פועל הוא שם עצם שמקורו משורש של פועל. הוא מופיע ללא גוף ‏(person)‏, ללא זמן מוגדר ‏(tense)‏ ומתפקד כמו שם עצם ‏(noun)‏. שם פועל מתאר את הפעולה עצמה ולא את מי שמבצע אותה.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: אני רוצה לקרוא ספר, הוא אוהב לדבר עם אנשים

• אנגלית: we need to cease fighting, they plan to marry in the summer

יש להבחין בין צורה זו לבין שם פעולה ‏(Action noun, Verbal noun, Gerund)‏.

השווה:

שמות פועל ← לכתוב, לרוץ, לשמוע

שם פעולה ← כתיבה, ריצה, שמיעה

במצרית תיכונה:

שם הפועל הוא צורה בסיסית וחשובה מאוד, הוא משמש:

• בתור מעין שם עצם:

  • כמושא של פועל אחר

  • כמושא של מילת יחס

  • ככותרת ‏(שם פועל נרטיבי - Narrative Infinitive)‏

• במבנים דמויי־פועל ‏(Pseudoverbal constructions)‏

מורפולוגיה:

1. שם פועל תמיד יופיע בלשון זכר יחיד, גם עם תוספת t.

2. פעלים חזקים ← שימוש בשורש ‏(חריג: šm.t ← šm על אף היות השורש חזק)‏

3. פעלים כפוליים ← כתיבה מלאה

4. פעלים חלשים ← נשמט העיצור האחרון, מוחלף על ידי t ‏(לדוג' jr.t ← jrj)‏.

5. פעלי גרימה ‏(קידומת s)‏ דו-עיצוריים ← הוספת t ‏(לדוג' sḏd.t ← sḏd)‏.

6. פעלים חריגים ← rdj.t ← rdj, jn.t ← jnj, jj.t / jw.t ← jj; mꜣꜣ ← mꜣꜣ ‏(עם כינוי חבור: mꜣ=f או mꜣn=f)‏.

דוגמה ‏(הפועל בכחול, הנושא באדום, המושא בירוק ‏(צירוף שמני)‏:

	כיתוב	כמושא לפועל
jw mꜣ.n=f pr.t wḫt	תעתיק
"הוא ראה ‏[את]‏ יציאת ‏[ה]‏חושך"	עברית
“He saw [the] emergence [of the] darkness”	English

שם הפועל אחרי מילות יחס — כל מילת יחס יוצרת משמעות אחרת. הצירופים אידיומטיים ויש ללמוד אותם אחד־אחד:

דוגמאות:

מבנה	עברית	תעתיק	כיתוב
ḥr + שם פועל	"הוא אוכל"	jw=f ḥr wnm
r + שם פועל	"הוא עומד לאכול"	jw=f r wnm
m + שם פועל	"בצאת הכוהן"	m pr.t ḥm-nṯr
ḫft + שם פועל	"בעת בואו"	ḫft jj.t=f
m-ḫt + שם פועל	"לאחר שראה"	m-ḫt mꜣꜣ

שם פועל — תכלית:r +

מילת היחס r "אל, לקראת" לפני שם פועל מציינת תכלית — "כדי ל...": כאן ms "להגיש" הוא שם הפועל, ו־sw "אותו" הוא המושא שלו ‏(גם ḥsq "כריתת" בראש הצירוף הוא שם פועל)‏:

	כיתוב
ḥsq tp r ms sw n jtj	תעתיק
"כריתת ‏[ה]‏ראש כדי להגישו למלך"	עברית
“Cutting off [the] head in order to present it to [the] sovereign”	English

שם פועל — סיבה:n +

מילת היחס n "ל־, בעבור" לפני שם פועל מציינת סיבה — "מ...", "בגלל ש...": כאן mꜣn=f הוא שם הפועל של mꜣꜣ "לראות" ‏(בגזע mꜣn, שמשמש לפני כינוי חבור)‏, והכינוי =f הוא מושא הראייה — "לראות אותו":

	כיתוב
jw jb n(.jj) ḥm=f m ršw.t n mꜣn=f	תעתיק
"לבו של הוד מלכותו היה בשמחה מלראותו"	עברית
“The heart of His Majesty was in joy at seeing him”	English

שם פועל ככותרת ‏(Narrative Infinitive)‏ — שימוש לתיאור פעולות ברצף, שכיח בכותרות, ברשימות ובטקסטים ביוגרפיים: הפעולות מובאות כרשימה של אירועים, בלי משפטים מלאים. מבצע הפעולה מוצג לרוב ב-jn "על ידי".

דוגמה:

	כיתוב
jj.t m ḥtp r ẖnw jn mšꜥ	תעתיק
"שובו בשלום של ‏[ה]‏צבא אל ‏[ה]‏מעון"	עברית
“[The] return in safety to [the] residence by the army”	English

הנושא והמושא של שם פועל:

שם פועל עם פועל עומד ← הנושא יכול להיות כינוי חבור או שם עצם ביחסי קניין ‏(לדוג' pr.t s "יציאת האיש", pr.t=f "יציאתו")‏.

שם פועל עם פועל יוצא ← כמו פועל עומד אך יתכן שימוש ב-jn "על ידי". המושא יכול להיות כינוי חבור, שם עצם ביחסי קניין או כינוי חוזר st "זה" ‏(לדוג' gm.t=f "למצוא אותו", gm.t s "מציאת האיש", smj.t st "לדווח על זה")‏.

הַמִּבְנֶה הַפְּסוּדוֹ־וֶרְבָּלִיPseudoverbal Construction

המבנה הפסודו־ורבלי הוא משפט אדוורביאלי ‏(ראה פרק "המשפט הלא־פועלי")‏ שהנשוא בו הוא מילת יחס + שם פועל. מילולית jw=f ḥr sḏm הוא "הוא על שמיעה" — ובפועל: "הוא שומע". אין כאן פועל נטוי: הנושא בא ראשון והנשוא ‏(צירוף היחס)‏ אחריו — בדיוק כמו ב-jw=f m pr "הוא בבית".

שלוש מילות יחס משמשות במבנה זה:

מבנה ומשמעות	עברית	תעתיק	כיתוב
ḥr + שם פועל — פעולה בעיצומה	"הוא צד"	jw=f ḥr bḥs
m + שם פועל — תנועה בעיצומה ‏(רק בפעלי תנועה)‏	"הוא בא ‏(בדרך)‏"	jw=f m jj.t
r + שם פועל — עתיד, כוונה	"‏[ה]‏משרת עומד לאכול"	jw bꜣk r wnm

סדר המילים: חלקיק פתיחה ‏(jw או mk)‏ + נושא + מילת יחס + שם פועל. כינוי גוף בא אחרי jw ככינוי חבור ‏(jw=f ḥr sḏm)‏, ואחרי mk ככינוי תלוי ‏(mk sw ḥr sḏm)‏. בפסוקית משועבדת החלקיק נשמט.

מושא: שם עצם בא מיד אחרי שם הפועל ‏(jw=f ḥr sḏm mdw "הוא שומע דיבור")‏; כינוי גוף בא ככינוי חבור על שם הפועל ‏(jw=f ḥr sḏm=s "הוא שומע אותה")‏.

n היא סיומת פועל: היא חלק מצורת הפועל ומסמנת את הצורה sḏm.n=f. =f הוא כינוי חבור : הוא אינו חלק מן הפועל, אלא הנושא שלו.

בלי חלקיק פתיחה:

סדר המילים שלמעלה מניח חלקיק, אך הוא אינו חובה: כשהנושא הוא שם עצם, המבנה יכול לעמוד במשפט ראשי בלי חלקיק כלל — nb wr ḥr jṯ.t "אדון גדול תופס". עם כינוי גוף נדרש חלקיק.

העבר הסיפורי:

בסיפור בא המבנה עם ḥr אחרי ꜥḥꜥ.n או wn.jn ‏("ואז")‏, ואז הוא נקרא בעבר. שני אלה אינם באים לפני נשואים אדוורביאליים אחרים — הם מיוחדים למבנה הפסודו־ורבלי ולצורות הפועל.

דוגמאות:

תפקיד	עברית	תעתיק	כיתוב
פעולה עוקבת	"ואז קראתי אל הצוות"	ꜥḥꜥ.n=j ḥr jꜣš n mšꜥ
פעולה נובעת	"ואז פרש הוד מלכותו את הכתבים"	wn.jn ḥm=f ḥr pgꜣ zẖꜣ.w

מילולית ꜥḥꜥ.n הוא "עמד" ו־wn.jn "אז היה", אך בשימוש הזה אין להם אלא משמעות של "ואז".

בפסוקית משועבדת:

הכלל מדויק יותר מהשמטת החלקיק: פסוקית נסיבה עם נושא פרונומינלי כן נפתחת ב־jw, ואילו פסוקית עם נושא שמני באה בלי חלקיק כלל. למשל sḏm.n=j ḫrw=f jw=f ḥr mdw.t "שמעתי את קולו כשהוא מדבר". המבנה בא גם בפסוקית זיקה, עם n.tjj או בלעדיו.

שלילה. בעזרת nn לפני הנושא: nn wj ḥr sḏm st "לא שמעתי אותו". השימוש נדיר — בדרך כלל שוללים את הפעולה בצורת פועל נטויה. ראו סעיף "שלילת המשפט האדוורביאלי" בפרק 11.

כינוי הסתם tw :

לצד כינויי הגוף משמש גם tw ‏("סתם מישהו")‏, ובעברית נוח לתרגמו בסביל: mk tw ḥr ḏd "הנה אומרים", jw.tw r gm.t mw "היה צריך למצוא מים". עם r + שם פועל הוא יכול לעמוד כנושא גם בלי חלקיק כלל.

המבנה הפסודו־ורבלי מול הסטטיב:

שניהם תופסים את מקום הנשוא אחרי jw + נושא, אך הם אומרים דברים הפוכים:

מה הוא אומר	עברית	תעתיק	כיתוב
פעולה בעיצומה — פסודו־ורבלי	"הוא בא ‏(בדרך)‏"	jw=f m jj.t
מצב שהושג — סטטיב	"הוא בא ‏(הגיע)‏"	jw=f jj.w

הַסְּטָטִיבThe Stative

הצורה הסטטיבית היא צורת פועל מיוחדת שאינה מציינת פעולה, אלא מצב ‏(state)‏ — התוצאה של פעולה שהושלמה.

הצורה הסטטיבית עונה על השאלה: באיזה מצב נמצא הנושא?

דוגמאות עכשוויות:

1. עברית: הוא כאן ‏(=תוצאה של "הוא בא")‏

2. אנגלית: The door is open ‏(= result of opening)‏

במצרית תיכונה:

הסטטיב מזוהה על פי סיומות המתחברות ישירות לשורש הפועל:

גוף	תעתיק	כיתוב
יחיד, גוף ראשון ‏(ז' ונ')‏	.kw(j)
יחיד, גוף שני ‏(ז' ונ')‏	.tj
יחיד, גוף שלישי זכר	.w ‏(לרוב אינו נכתב)‏
יחיד, גוף שלישי נקבה	.tj
רבים, גוף ראשון	.wjn
רבים, גוף שני	.tjwnjj
רבים, גוף שלישי	.w, .wj ‏(לרוב אינו נכתב)‏

מורפולוגיה:

1. פעלים חלשים ← העיצור החלש האחרון אינו נכתב, ואין הכפלה ‏(mr מן mrj, qb מן qbb)‏.

2. פעלים חריגים ← rdj / dj, jn, mꜣ, wn, jj / jw.

תרגום לעברית לפי סוגי פעלים:

1. פועל יוצא ‏(transitive)‏ ← מתורגם כפסיבי ‏(נשלחתי, נשכבתי וכד')‏

2. פועל עומד ‏(intransitive)‏ ← מתורגם בבניין התפעל ‏(הזדקנתי, התבגרתי, וכד')‏ או על ידי "נעשתי + שם תואר" ‏(נעשיתי יפה ‏[התייפיתי]‏ וכד')‏

3. פועל תנועה ‏(motion, עומד ויוצא)‏ ← מתורגם ללשון עבר ‏(הלכתי, חזרתי וכד')‏

4. חריג ← הפועל rḫ "לדעת" מתורגם "יודע" ולא "ידעתי"

שימושים:

1. במשפט ראשי ← אחרי jw או mk + נושא ‏(ראה טבלה)‏. בגוף ראשון, סטטיב של פועל יוצא יכול לשאת משמעות פעילה: rḫ.kw(j)‏ "אני יודע".

2. בפסוקית משועבדת ← מתאר את המצב הקיים בעת התרחשות המשפט הראשי

3. במשפט עצמאי ‏(ללא חלוקה של ראשי ומשועבדת)‏

4. במשפט משאלה ‏(Exclamatory use of stative)‏ ← משפט ראשי, מתייחס לזמן עתיד ‏(גוף שני ושלישי בלבד)‏. הפועל הנפוץ ביותר במקרה זה הינו rḫ "לדעת".

הסטטיב כנשוא — ארבעה דגמים:

דגם	עברית	תעתיק	כיתוב
jw + שם עצם + סטטיב	"מקדש רע היה קריר"	jw ḥw.t-nṯr Rꜥ qb.tj
jw + כינוי חבור + סטטיב	"אני עמוס דגים"	jw=j ꜣṯp.kw(j) m rm.w
mk + שם עצם + סטטיב	"הנה, האיש עומד על הדרך"	mk s ꜥḥꜥ.w ḥr wꜣ.t
mk + כינוי תלוי + סטטיב	"הנה אנחנו, הגענו בשלום"	mk n jj.wjn m ḥtp

פעלי תנועה ‏(בוא, הלך, יצא, ירד)‏ אינם באים במבנה jw sḏm.n=f. כדי לומר "הוא בא" משתמשים בסטטיב: jw=f jj.w.

דוגמאות:

	כיתוב	במשפט ראשי
jw=ṯn ḥsj.tjwnjj	תעתיק
"אתם זוכים לשבחים" או "משבחים אתכם"	עברית

	כיתוב	בפסוקית משועבדת
jw=k m sꜣ=j jw=j ꜥnḫ.kw(j)	תעתיק
"אתה ‏(משמש)‏ כבני, כל עוד אני חי"	עברית

	כיתוב	במשפט עצמאי
jw=j rḫ.kw(j) rn.w=ṯn	תעתיק
"אני יודע את ‏[ה]‏שמות שלכם"	עברית

	כיתוב	במשפט משאלה
ꜥnḫ(.w), (w)ḏꜣ(.w), s(nb.w)	תעתיק
"‏[הלוואי]‏ שיחיה, ישגשג ויהיה בריא!"	עברית

צוּרוֹת sḏm=f‏The sḏm=f Forms

הכתיב sḏm=f — גזע הפועל ואחריו הנושא, בלי סיומת — מייצג שלוש צורות שונות: הצורה הנסיבתית, הצורה השמנית והפרוספקטיב. בפעלים חזקים ‏(sḏm)‏ שלושתן נראות זהות, ורק התחביר מבדיל ביניהן. בפעלים חלשים, כפולים וחריגים הן נבדלות גם בכתיב:

שני כללים מועילים: בחלשי ג' הכפלה ‏(mrr=f)‏ מסמנת את הצורה השמנית; בכפולי ב' היעדר הכפלה ‏(mꜣ=f)‏ מסמן את הפרוספקטיב.

איך מבדילים ביניהן בפועל חזק? כשהכתיב אינו עוזר, הסביבה התחבירית היא הכלי היחיד:

גם השלילה מבדילה ביניהן — ראו סעיף "שלילת המשפט הפועלי" בפרק 11.

כיצד מתרגמים כל צורה:

• נסיבתית — "הוא שומע" ‏(פעולה כללית או הרגלית)‏; בפסוקית: "כשהוא שומע", "בעוד הוא שומע".

• שמנית — "זה ב... שהוא שומע": המוקד על התיאור שבסוף, לא על הפעולה.

• פרוספקטיב — "שישמע", "הלוואי שישמע", "כדי שישמע".

הַצּוּרָה הַנְּסִיבָּתִיתCircumstantial sḏm=f

הצורה הנסיבתית היא צורה אדוורביאלית: היא ממלאת במשפט את מקומו של תיאור, כמו צירוף יחס. יש לה שני שימושים עיקריים.

אחרי jw — קביעה כללית ‏(אאוריסט)‏1.

אחרי jw הצורה הנסיבתית משמשת נשוא של משפט ראשי, ומבטאת פעולה כללית, הרגלית או על־זמנית. שימוש זה נקרא אאוריסט ‏(jw sḏm=f)‏. הנושא בא אחרי הפועל ‏(jw sḏm sš "הסופר שומע")‏, או לפניו — מיד אחרי jw ‏(jw sš sḏm=f "הסופר, הוא שומע")‏.

הצורה מבטאת פעולות שהן:

• הרגליות או חוזרות ‏(Habitual or Repetitive)‏

• אמיתות באופן כללי ‏(היגדים גנומיים Gnomic Statements)‏

• אופייניות לנושא

דוגמאות עכשוויות: "השמש זורחת במזרח", "אדם נוהג לשמוע".

דוגמאות:

עברית	תעתיק	כיתוב
"אנחנו אוכלים דגים"	jw wnm=n rm.w
"היא אוהבת אותו"	jw mr(j)=s sw
"אני הולך לעיר כל יום"	jw šm=j r njw.t hrw nb
"‏[ה]‏איש רואה ‏[את]‏ אשתו בבית"	jw mꜣꜣ s ḥm.t=f m pr

בפסוקית משועבדת — נסיבה2.

בלי jw, אחרי משפט ראשי, הצורה הנסיבתית פותחת פסוקית המתארת את נסיבות הפעולה הראשית: "כשהוא שומע", "בעוד הוא עושה". בעברית נתרגם לרוב ב"כש..." או "בעוד ש...".

השווה:

	כיתוב	משפט ראשי
jw mꜣꜣ sš r jt=f	תעתיק
"‏[ה]‏סופר משגיח על אביו" ‏(מיל' "רואה אל אביו")‏	עברית
“[The] scribe looks after his father”	English

	כיתוב	משפט תלוי
jw mꜣꜣ sš r jt=f, rdj mw.t=f t n bꜣk.w	תעתיק
"‏[ה]‏סופר משגיח על אביו, בעוד אמו נותנת לחם למשרתים"	עברית
“[The] scribe looks after his father, while his mother gives bread to [the] servants”	English

הַצּוּרָה הַשֵּׁמָנִית וְהַמִּשְׁפָּט הָאֶמְפָּתִיNominal sḏm=f and the Emphatic Sentence

הצורה השמנית של sḏm=f מתפקדת כשם עצם: "‏(העובדה)‏ שהוא שומע". שימושה העיקרי הוא במשפט האמפתי ‏(Emphatic sentence)‏: משפט שבו המוקד אינו הפעולה עצמה, אלא התיאור שבא אחריה — מתי, היכן, איך או מדוע היא קרתה.

דוגמאות עכשוויות:

1. עברית: זה בגלל הגשם שהוא לא בא

2. אנגלית: It is because of the rain that he did not come

במצרית תיכונה:

• הפועל בא בראש המשפט, ואחריו הנושא והמושא. התיאור המודגש בא בסוף — סדר המילים אינו משתנה, רק המוקד זז.

• המשפט חייב לכלול תיאור ‏(צירוף יחס או תואר פועל)‏ — הוא הנשוא האמיתי של המשפט.

• הצורה אינה באה לעולם אחרי jw.

• בתרגום נוח להשתמש במבנה "זה ב... ש...": "זה בלילה שהוא שט".

• מורפולוגיה: בחלשי ג' יש הכפלה ‏(mrr=f, jrr=f, prr=f)‏; כפולי ב' בכתיב מלא ‏(mꜣꜣ=f)‏; rdj ← dd=f; jnj ← jnn=f.

דוגמאות:

	כיתוב
ḫdd=f m grḥ	תעתיק
"זה בלילה שהוא שט במורד הזרם"	עברית
“It [is] at night that he travels downstream.”	English

	כיתוב
dd=f nbw n ḫnms=f	תעתיק
"זה לחברו שהוא נותן זהב"	עברית
“It [is] to his friend that he gives gold.”	English

לצורה השמנית שימושים נוספים: היא יכולה לשמש נושא או מושא של פועל אחר, ושתי צורות שמניות זו מול זו יוצרות משפט מאוזן ‏(Balanced sentence)‏.

הַפְּרוֹסְפֶּקְטִיבProspective sḏm=f

הפרוספקטיב ‏(נקרא גם Subjunctive)‏ מציין פעולה שטרם התרחשה: רצויה, מתוכננת או צפויה — "שישמע", "הלוואי שישמע", "כדי שישמע". הוא מבטא את יחס הדובר לפעולה, ולא את זמנה.

מורפולוגיה: בפעלים חזקים הפרוספקטיב זהה בכתיב לשאר צורות sḏm=f. בפעלים אחרים:

• חלשי ג' ← ללא הכפלה, לעתים עם סיומת jj או w ‏(mrj=f, mrjj=f)‏

• כפולי ב' ← ללא הכפלה ‏(qb=f; mꜣ=f או mꜣn=f)‏

• חריגים ← dj=f ‏(מן rdj)‏, jnt=f ‏(מן jnj)‏, jwt=f ‏(מן jj)‏, wn=f ‏(מן wnn)‏

סוגי שימוש:

1. כמרכיב ראשון במשפט

   1. ביטוי לרצון או משאלה

   2. תיאור פעולות שאמורות להתרחש

2. באמצע משפט ‏(מופיע ללא חלקיק פתיחה)‏

   1. כמושא של פעלים יוצאים בפסוקית משועבדת המשמשת כמושא ישיר של פעלי דיבור, תפיסה וגרימה. ‏(נפוץ הצירוף עם הפועל rdj ‏[rdj + prospective]‏ ← גרימה של פעולה עתידית)‏

   2. מעבר לפסוקית תכלית "כדי ש..."

   3. מעבר לפסוקית תוצאה "לכן , "אז", "כך ש..." ‏(נפוץ השימוש ב- jḫ , ḫr , kꜣ )‏. החלקיק יבוא מיד אחרי פועל התוצאה וניתן לצרף אליו כינוי חבור.

דוגמאות ‏(מרכיב ראשון במשפט)‏:

	כיתוב	משאלה
jḫ jnt nḏs pn rn.w m sš n ḥm=f	תעתיק
"הלוואי שהאיש הפשוט הזה יביא את ‏[ה]‏שמות בכתב אל הוד מלכותו"	עברית
“May this commoner then bring [the] names in writing to His Majesty.”	English
	כיתוב	התרחשות בעתיד
ms=s m ꜣbd 1 pr.t sw 15	תעתיק
"היא אמורה ללדת בחודש הראשון ‏[של עונת]‏ פרת, ‏[ב]‏יום ‏[ה-]‏ 15"	עברית
“She shall give birth in the first month of Peret, day 15.”	English

	כיתוב	מושא של גרימה
hꜣb n=f jmj rḫ=f rn=k	תעתיק
"שלח אליו, תגרום שהוא ידע את שמך"	עברית
“Send to him; let him know your name.”	English
	כיתוב	מושא של תפיסה
rḫ.n=f ḫrp=j n=f st	תעתיק
"הוא ידע שאני אנהל את זה עבורו"	עברית
“He knew that I would manage it for him.”	English
	כיתוב	פסוקית תכלית
sḫm=k m mw r ḥtp jb=k	תעתיק
"מי יתן ויהיה לך גישה למים בכדי שיתרצה לבך"	עברית
“May you have access to water, so that your heart may be satisfied.”	English
	כיתוב	פסוקית תוצאה
jr gm=k nṯr.w ḥms.jj ḥms.kꜣ=k ḥnꜥ=sn	תעתיק
"אם תמצא את האלים ישובים, אז אתה תשב עמם"	עברית
“If you find the gods seated, you shall sit with them.”	English

צוּרַת הֶעָבָר sḏm.n=f‏The sḏm.n=f Form

צורת עבר היא צורת פועל המציינת בדרך כלל פעולה שכבר התרחשה לפני נקודת הייחוס של המשפט. בשפות רבות היא משמשת לתיאור אירוע שהסתיים, מצב קודם, או רצף סיפורי של פעולות בעבר.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הוא שמע, היא באה, הם אמרו

• אנגלית: he heard, she came, they said

במצרית תיכונה:

sḏm.n=f נוצרת בהוספת n אחרי גזע הפועל ‏(ואחרי המגדיר)‏, לפני הנושא. היא מציינת פעולה שהושלמה ביחס לנקודת הייחוס. בצורה זו אין הכפלה לעולם: mr.n=f, qb.n=f, mꜣ.n=f, rdj.n=f, jn.n=f, jj.n=f.

כמו sḏm=f, גם הכתיב sḏm.n=f מייצג כמה צורות — ורק התחביר מבדיל ביניהן:

עבר במשפט ראשי1. jw sḏm.n=f —

דוגמה ‏(הפועל בכחול, הנושא באדום)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“He heard” (Completed action)	"הוא שמע" ‏(פעולה גמורה)‏	jw sḏm.n=f

נסיבתית — פעולה שקדמה2.

דוגמה ‏(הפסוקית העיקרית בכחול, הפסוקית המשועבדת באדום)‏:

	כיתוב
jw mꜣ.n sš r jt=f, rdj.n mw.t=f t n bꜣk.w	תעתיק
"‏[ה]‏סופר השגיח על אביו, לאחר שאמו נתנה לחם למשרתים"	עברית
“[The] scribe looked after his father, after his mother had given bread to [the] servants”	English

sḏm.n=f נסיבתית באה גם אחרי ꜥḥꜥ.n "ואז" ‏(ראה "פעלי עזר ופותחים נרטיביים")‏.

שמנית — במשפט האמפתי3.

הצורה השמנית של sḏm.n=f משמשת להדגשת הנסיבות הסובבות פעולה שהתרחשה בעבר — הדובר אינו מציג עובדה פשוטה, אלא מדגיש פרטים סביב הפעולה.

מאפיינים מרכזיים:

1. תמיד פותח את המשפט — לעולם אינו מופיע אחרי jw

2. ההיבט הוא פרפקטיב פונקטואלי — הפעולה קדמה לרגע הדיבור

3. מורפולוגית זהה לצורה הנסיבתית של sḏm.n=f — רק המיקום התחבירי מבדיל ביניהן

דוגמאות:

	כיתוב
jj.n=j r Wꜣs.t	תעתיק
"זה לתבאי שבאתי"	עברית
“It was to Thebes that I came.”	English

	כיתוב
gm.n=f n m pr=n	תעתיק
"זה בבית שלנו שהוא מצא אותנו"	עברית
“It was in our house that he found us.”	English

שימוש פרפורמטיבי4.

בדברי אלים ומלכים, sḏm.n=f מציינת פעולה הנעשית ברגע הדיבור עצמו — ולכן מתורגמת בהווה:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“I (hereby) give you all life [and] dominion”	"אני נותן לך כל חיים ‏[ו]‏שלטון"	dj.n=(j) n=k ꜥnḫ wꜣs nb

הַצּוּרָה sḏm.t=f‏The sḏm.t=f Form

הצורה sḏm.t=f מסומנת בסיומת t, הנכתבת לפני המגדיר. היא מציינת פעולה שהושלמה ביחס לפעולה אחרת, ושימושה מוגבל מאוד: היא באה רק אחרי השלילה n ואחרי מילות היחס r ו-ḏr.

מורפולוגיה:

1. פעלים חזקים ← כתיב מלא

2. חלשי ג' ← t אחרי הגזע, בלי העיצור החלש; למשל מן jrj: jr.t=f

3. כפולי ב' ← כתיב מלא, למשל: ꜥnn.t; אך הפועל wnn בגזע בסיסי: wn.t

4. הפועל jj ← הצורה jj.t

השימושים המרכזיים:

• אחרי שלילה – צורת n sḏm.t=f

	כיתוב
jw ḫpr.n rn=k n msjj.t rmṯ n ḫpr.t nṯr.w	תעתיק
"שמך התהווה לפני ‏[ש]‏נולדו בני האדם, לפני ‏[שה]‏אלים התהוו"	עברית
“Your name evolved before people were born, before [the] gods came into being.”	English

	כיתוב
n jj.t=f	תעתיק
"הוא עדיין לא בא" / "טרם בא" ‏(מילולית: אי בואו)‏	עברית
“He has not come yet” / “He has not yet arrived” (lit: his unarrival)	English

1. אחרי מילת יחס: r sḏm.t=f "עד ששמע"; ḏr sḏm.t=f "מאחר ששמע".

דוגמאות:

	כיתוב
mk tw r jr.t ꜣbd ḥr ꜣbd r km.t=k ꜣbd 4 jm	תעתיק
"ראה, עליך להעביר חודש על פני חודש עד שהשלמת 4 חודשים שם"	עברית
“Look, you are to spend month upon month until you have completed four months there.”	English

	כיתוב
ḏd rn=f ḏr rḫ.t=k sw	תעתיק
"אמור את שמו מאחר שאתה מכיר אותו ‏(יודע אודותיו)‏"	עברית
“Say his name since you know him.”	English

סביל: הסביל של sḏm.t=f נראה בדרך כלל כמו הפעיל; בחלשי ג' נכתב לעתים jj לפני הסיומת: msjj.t "נולדו" ‏(בדוגמה לעיל)‏.

ḥqꜣ.n=f njw.t=f m sḏt, n fḫ.t=f m ṯꜣm

"הוא משל בעירו בעודו ילד, בטרם נימול"

הכתובת הגדולה בקבר 3 בבני חסן ‏(חנומחותפ השני)‏, שושלת 12.

העתק יד: בני חסן 1, ניו ברי ‏(1893)‏, לוח 26; טורים 184 - 185.

הַצִּוּוּיThe Imperative

צורת אימפרטיב ‏(imperative)‏ היא צורת פועל המשמשת להבעת פקודה, בקשה, הוראה או הזמנה לפעולה, ומופנית בדרך כלל אל הנמען ‏(גוף שני)‏. משום כך היא מציינת פעולה שיש לבצע לאחר רגע הדיבור, ואינה מסומנת בדרך כלל לנושא מפורש, שכן מבצע הפעולה מובן מן ההקשר.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: לך!, שמע!

• אנגלית: go!, listen!

במצרית תיכונה:

הציווי פונה אל הנמען ‏(גוף שני)‏. הוא בנוי מן הגזע בלבד — בלי נושא ובלי סיומות גוף:

• אין הבחנה בין זכר לנקבה.

• ברבים נכתבים לעתים קווי ריבוי, ובפעלים חלשים לעתים סיומת jj.

• בפעלים דו־עיצוריים מעטים מתווספת תחילית j.: j.s(j)‏ "לך!", j.ms "הבא!".

• חלשי ג' — הגזע בלי העיצור החלש ‏(mr, jn)‏; כפולי ב' — בכתיב מלא או מקוצר ‏(mꜣꜣ / mꜣ)‏.

• מושא שהוא כינוי גוף בא ככינוי תלוי: jꜥ tw "רחץ את עצמך".

• לפעלים חריגים ציווי מיוחד: jmj "תן!" ‏(מן rdj)‏, mj "בוא!" ‏(מן jj)‏, j.s(j)‏ "לך!".

דוגמאות:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“Listen!”	"שמע!"	sḏm
“Give!” “Put!” “Cause!”	"תן!" "שים!" "גרום!"	jmj
“Come!”	"בוא!"	mj
“Go!”	"לך!"	j.s(j)

	כיתוב
snsn n ḥm=f m jb.w=ṯn	תעתיק
"היו ידידותיים ‏(אחוותיים)‏ להוד מלכותו בלבבותיכם"	עברית
“Be brotherly to his majesty in your hearts”	English

הַסָּבִילThe Passive

סביל הוא מבנה שבו הדגש אינו על מי שעשה את הפעולה אלא על מי שקיבל אותה.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: הבית נבנה

• אנגלית: The house was built

במצרית תיכונה:

במצרית יש כמה דרכים לבטא סביל:

• sḏm.tw=f ← הסיומת tw נוספת לצורות sḏm=f ‏(נסיבתית, שמנית, פרוספקטיב)‏: "הוא נשמע", "שיישמע".

• sḏm(w)=f ← צורה סבילה מיוחדת לעבר; ה-w נכתב לעתים רחוקות, ואין הכפלה: mꜣ(w)‏ "נראה".

• sḏm.n.tw=f ← הסביל של sḏm.n=f, בעיקר בצורה השמנית ‏(במשפט אמפתי)‏.

• סטטיב של פועל יוצא ← מצב סביל: jw=j ꜣṯp.kw(j)‏ "אני עמוס".

מבצע הפעולה, אם הוא מצוין, בא אחרי jn "על ידי".

מי שעשה את הפעולה:

• אינו מצוין

• או אינו חשוב

דוגמאות:

	כיתוב	הווה ‏(sḏm.tw=f)‏
jw mꜣꜣ.tw=sn jn s nb	תעתיק
"הם נראים ‏(תמיד)‏ על ידי כל אדם"	עברית
“They are seen by everyone”	English
	כיתוב	עבר, שמני ‏(sḏm.n.tw=f)‏
rdj.n.tw jnw ḥr mrj.t	תעתיק
"זה על שפת הנהר שהונחו המתנות"	עברית
“It was on the bank that the gifts were placed”	English
	כיתוב	הווה, שמני ‏(sḏm.tw=f)‏
jrr.tw ḥb-Jmn m Jp.t-s.wt	תעתיק
"זה בקרנק שחוגגים את חג אמון"	עברית
“It is in Karnak that the Festival of Amun is celebrated”	English
	כיתוב	עבר ‏(sḏm(w)=f)‏
jw mꜣ(w) ḫ.t jn ḥr nb	תעתיק
"האש נראתה על ידי כולם"	עברית
“The fire was seen by everyone”	English

פַּעֲלֵי עֵזֶר וּפוֹתְחִים נַרָטִיבִיִּיםAuxiliary Verbs and Narrative Openers

פעלי עזר במצרית תיכונה הם פעלים שלא באים בעיקר כדי למסור את הפעולה עצמה, אלא כדי לעזור לבנות משמעות דקדוקית או נרטיבית רחבה יותר. במילים פשוטות: יש פועל ש"אומר את העיקר", ויש פועל ש"עוזר למסגר" את מה שנאמר.

דוגמה מעברית:

"קרה שהוא בא"

כאן העיקר הוא לא ממש הפועל "קרה", אלא העובדה שהוא בא. "קרה" רק מכניס את כל האירוע למסגרת מסוימת. לכן הם נקראים פעלי עזר, כי הם "עוזרים" למבנה אחר: הם יכולים לציין למשל שהאירוע מוצג כהתרחשות, כשלב חדש בסיפור, או כמשהו שקרה.

במצרית תיכונה:

במצרית תיכונה זה חשוב במיוחד, כי לעיתים המשמעות של המשפט אינה יושבת רק על פועל אחד פשוט, אלא על מבנה שלם. לכן יש פעלים שנחלשים מעט במשמעותם המילולית המקורית, ומתחילים לשמש יותר ככלי דקדוקי או סיפורי.

עם זאת, לא כל פועל שמופיע בתחילת משפט הוא פועל עזר. במצרית תיכונה כדאי להבחין בין שלושה דברים:

1. פועל עזר — פועל שעוזר לבנות את המשמעות של מבנה אחר.

הדוגמה הטובה ביותר היא ḫpr.n כשהוא משמש לא רק במשמעות "התהווה / קרה", אלא במובן של: "קרה ש־", "אירע ש־", "ויהי כי־". כאן הוא לא נושא לבדו את עיקר התוכן, אלא ממסגר את האירוע הבא.

2. פותח נרטיבי — רכיב שפותח שלב חדש בסיפור, כמו "ואז...", אבל דורש אחריו מבנה מסוים. כאן
   שייכים בעיקר:

   1. ꜥḥꜥ.n ← פותח שלב חדש בעלילה, ובא בדרך כלל לפני נשוא אדוורביאלי שמקורו פועלי, כגון: ꜥḥꜥ.n sḏm.n=f או ꜥḥꜥ.n=f ḥr sḏm. מבנה נרטיבי הדורש אחריו נשוא אדוורביאלי, ולא כל השלמה אקראית.

   2. wn.jn ← פותח בדרך כלל משפט לא־פועלי עם נשוא אדוורביאלי.

הבחנה: ꜥḥꜥ.n פותח התפתחות חדשה, לרוב עם צורה פועלית נסיבתית או מבנה פסודו־ורבלי; wn.jn פותח משפט לא־פועלי עם נשוא אדוורביאלי.

3. צורה נרטיבית עצמאית — צורה שמוסרת את האירוע עצמו, ולא רק ממסגרת אותו: sḏm.jn=f "ואז הוא שמע", והמבנה šm.t pw jr.n=f "ואז הוא הלך".

פּוֹתֵחַ נַרָטִיבִיNarrative Opener ꜥḥꜥ.n

ꜥḥꜥ.n הוא פתיח נרטיבי שכיח במצרית תיכונה. בתרגום עברי פשוט הוא שקול לרוב ל־"ואז", "אז", או "אז אירע ש־", “Then …”. עם זאת, אין להבין אותו כמילת קישור בלבד. זהו במקור צורת sḏm.n=f, בלי נושא, של הפועל ꜥḥꜥ "לעמוד, לקום", ולכן הוא דורש אחריו נשוא אדוורביאלי. במצרית התיכונה המבנה כולו מציין שלב חדש במהלך הסיפור — התפתחות חדשה, כרונולוגית או לוגית.

המבנה הבסיסי: ꜥḥꜥ.n + sḏm.n=f נסיבתית.

ꜥḥꜥ.n דורש אחריו נשוא אדוורביאלי שמקורו בשורש פועלי. לכן אחרי ꜥḥꜥ.n יכולים לבוא כמה מבנים שונים, כל עוד הם שומרים על אופי אדוורביאלי־פועלי. לעומת זאת, צירוף יחס רגיל בלבד אינו אפשרי; לכן, למשל, ꜥḥꜥ.n m pr אינו מבנה תקין במצרית תיכונה.

הצורות והאפשרויות העיקריות אחרי ꜥḥꜥ.n:

1. ꜥḥꜥ.n + sḏm.n=f נסיבתי ← זהו המבנה השכיח והבסיסי ביותר.

דוגמאות:

עברית	תעתיק	כיתוב
"ואז שמעתי ‏[את]‏ קול ‏[ה]‏רעם"	ꜥḥꜥ.n sḏm.n=j ḫrw qrj
"ואז לקח אותו תנין"	ꜥḥꜥ.n jṯj.n sw msḥ

2. ꜥḥꜥ.n + נושא שמני + sḏm.n=f נסיבתי ← לעיתים הנושא המפורש מוכנס בין ꜥḥꜥ.n לבין הפועל.

דוגמה:

עברית	תעתיק	כיתוב
"אז רוּדג'דת טיהרה ‏(עצמה)‏ במים"	ꜥḥꜥ.n Rd-ḏd.t wꜥb.n=s m mw

3. ꜥḥꜥ.n + sḏm(w)=f סביל ‏(עבר)‏ ← גם הצורה הנסיבתית הסבילה אפשרית, כי גם היא צורה אדוורביאלית.

דוגמאות:

עברית	תעתיק	כיתוב
"אז נולדו לה שלושה בנים"	ꜥḥꜥ.n msj(.w) n=s ẖrd.w 3
"ואז עבודות אלה נבדקו"	ꜥḥꜥ.n mꜣ(w) nꜣ n(.jj)kꜣ.wt

4. ꜥḥꜥ.n + כינוי גוף/שם עצם + ḥr + שם פועל ← זהו מבנה פסודו־ורבלי.

דוגמה:

עברית	תעתיק	כיתוב
"ואז קראתי אל החיילים"	ꜥḥꜥ.n=j ḥr jꜣš n mšꜥ

5. ꜥḥꜥ.n + כינוי גוף/שם עצם + סטטיב

דוגמה:

עברית	תעתיק	כיתוב
"ואז ‏[ה]‏סירה מתה ‏(=נהרסה)‏"	ꜥḥꜥ.n dp.t m(w)t.t(j)

6. ꜥḥꜥ.n + סטטיב ← גם צורת סטטיב לבדה אפשרית.

דוגמה:

עברית	תעתיק	כיתוב
"ואז ירדתי אל ‏[ה]‏חוף"	ꜥḥꜥ.n hꜣ.kw(j) r mrjj.t

7. ꜥḥꜥ.n + sḏm=f נסיבתי ← אף שהפועל הנלווה הוא בצורת sḏm=f ולא sḏm.n=f, הסיפור עדיין מסופר בזמן עבר.

דוגמה:

עברית	תעתיק	כיתוב
"אז הוא שם אותי בתוך פיו"	ꜥḥꜥ.n rdj=f wj m r=f

פּוֹתֵחַ נַרָטִיבִיNarrative Opener wn.jn

wn.jn הוא פותח נרטיבי ‏(ממוקדם בתחילת משפט)‏ המשמש בעיקר בספרות סיפורית כדי להכניס משפט לא־פועלי בעל נשוא אדוורביאלי. בתרגום עברי פשוט הוא שקול לרוב ל־"ואז", אך אין להבין אותו כחלקיק פתיחה ריק בלבד. מבחינה תחבירית הוא מציג מצב או פעולה כשלב חדש ברצף הסיפור, ובדרך כלל אחריו בא נושא ואחריו נשוא אדוורביאלי — לעיתים קרובות במבנה פסודו־ורבלי.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: ואז הוא היה לפני המלך / ואז הוא התחיל לבנות את הבית

• אנגלית: Then he was before the king / Then he began building the house

במצרית תיכונה:

אין כאן בהכרח פועל רגיל בזמן עבר. פעמים רבות זהו משפט לא־פועלי שהוכנס למסגרת נרטיבית על ידי wn.jn. הפתיח wn.jn איננו בא בדרך כלל לפני פועל עבר רגיל כגון ꜥḥꜥ.n או sḏm.n=f אלא לפני מבנה לא־פעלי, כגון:

1. wn.jn + נושא + צירוף יחס

2. wn.jn + נושא + ḥr + שם פועל ‏(Infinitive)‏

3. wn.jn + נושא + סטטיב

4. wn.jn + נושא + תואר פועל

דוגמה:

	כיתוב
wn.jn sḫ.tjj pn ḥr rmjj.t ꜥꜣ wr.t	תעתיק
"ואז ‏[ה]‏איכר הזה בכה הרבה מאוד"	עברית
“Then this peasant was crying very greatly.”	English

	כיתוב
wn.jn ḥm=f ḥr pgꜣ sẖꜣ.w	תעתיק
"ואז פרש הוד מלכותו את ‏[ה]‏כתבים"	עברית
“Then His Majesty was spreading open the writings.”	English

פֹּעַל הָעֵזֶרAuxiliary Verb ḫpr.n

ḫpr.n הוא צורה של הפועל ḫpr "להתהוות, לקרות, להתרחש", אך במצרית תיכונה הוא עשוי לשמש גם כפועל עזר. כאשר הוא בא בראש משפט, אין לתרגמו תמיד כפשוטו "התרחש", אלא לעיתים קרובות: "קרה ש־", "אירע ש־", "ויהי כי־".

הצורה השמנית ‏(Nominal form)‏ sḏm.n=f של ḫpr יכולה לשמש כפועל עזר וכמו ꜥḥꜥ.n גם היא אינה דורשת נושא מפורש.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: קרה שאני לא הייתי איתם / אירע שהילדים ירדו אל הסירות

• אנגלית: It happened that the children went down to the boats / It happened that I was not with them

כאשר ḫpr.n בא לפני משפט או לפני צורה שמנית, משמעותו "קרה ש־" ‏(It happened that...)‏: הוא ממסגר את ההתרחשות כולה.

מבנים אפשריים עם פועל העזר ḫpr.n :

משפט לא־פועלי1. ḫpr.n +

	כיתוב
ḫpr.n nn wj ḥnꜥ=sn	תעתיק
"קרה שלא הייתי איתם"	עברית
“It happened that I was not with them.”	English

כאן ḫpr.n פותח את האירוע, ואחריו בא משפט לא־פועלי.

שמני2. ḫpr.n + sḏm=f

	כיתוב
ḫpr.n hꜣꜣ msw-nsw r dp.tjj	תעתיק
"קרה ש‏[ה]‏ילדים ‏[ה]‏מלכותיים ירדו אל שתי ‏[ה]‏סירות"	עברית
“It happened that the royal children descended to [the] two boats.”	English

כאן hꜣꜣ היא הצורה השמנית ‏(עם הכפלה)‏ של hꜣj "לרדת".

בעתיד: ḫpr + פרוספקטיב3.

	כיתוב
ḫpr js jwd=k r s.t tn	תעתיק
"יקרה שאתה תיפרד מהמקום הזה"	עברית
“It shall happen that you will separate yourself from this place.”	English

	כיתוב
nn ḫpr jwt ḥꜣ.tjj-ꜥ	תעתיק
"לעולם לא יקרה ש‏[ה]‏נומארך יבוא"	עברית
“It shall never happen that [the] nomarch comes.”	English

השווה: ꜥḥꜥ.n פותח שלב חדש בעלילה; wn.jn פותח משפט לא־פועלי; ḫpr.n ממסגר את ההתרחשות — פחות "ואז...", ויותר "ויהי כי...".

צוּרוֹת נַרָטִיבִיּוֹת עַצְמָאִיּוֹתIndependent Narrative Forms

יש במצרית תיכונה צורות ומבנים נרטיביים שאינם רק פותחים את הסיפור או ממסגרים אותו, אלא מוסרים את עצם ההתרחשות עצמה. כלומר, הם אינם אומרים רק "ואז" או "קרה ש־", אלא מציגים ישירות את הפעולה שמקדמת את העלילה.

פעלי העזר והפותחים הנרטיביים ‏(ꜥḥꜥ.n, wn.jn, ḫpr.n)‏ נותנים מסגרת לאירוע. לעומתם, sḏm.jn=f והמבנה šm.t pw jr.n=f מוסרים את האירוע עצמו: "ואז הוא שמע", "ואז הוא הלך". המבנה šm.t pw jr.n=f פותח לעתים קרובות רצף חדש, והפעולות שאחריו באות ב-sḏm.jn=f.

הַצּוּרָה sḏm.jn=f ‏The sḏm.jn=f Form

הצורה sḏm.jn=f היא צורת עבר נרטיבית המשמשת בעיקר בסיפור. בתרגום עברי פשוט היא מקבילה לרוב ל־"ואז הוא שמע" ‏(לדוג' "ואז הוא אמר", "ואז הוא הלך")‏. מבחינה תפקודית היא קרובה מאוד למבנה ꜥḥꜥ.n + sḏm.n=f, אך אינה זהה לו לגמרי.

דוגמאות עכשוויות:

• עברית: ואז הוא שמע / ואז המלך אמר

• אנגלית: Then he heard / Then the king said

במצרית תיכונה:

התקדמות בסיפור אפשר להביע ב-ꜥḥꜥ.n + sḏm.n=f או ב-sḏm.jn=f. ל-sḏm.jn=f יש לעתים גם גוון של תוצאה — פעולה הנובעת ממה שקדם לה — ולכן אפשר לתרגם גם "ובעקבות זאת".

הצורה הסבילה של sḏm.jn=f הינה sḏm.jn.tw=f.

יש להבחין בין צורה זו לבין wn.jn=f המשמש לפתיחת משפטים לא־פועליים עם נשוא אדוורביאלי.

דוגמאות:

	כיתוב
ḏd.jn ḥm=f ꜥnḫ(.w)-(w)ḏꜣ(.w)-s(nb.w): j.s(j) jn n=j sw	תעתיק
"ואז התגלמותו, חיים, שגשוג ובריאות, אמר: 'לך, תביא אותו בשבילי ‏(אליי)'"	עברית
“Then His Incarnation, life, prosperity, health, said: ‘Go, get him for me.’”	English

	כיתוב
sꜥq.jn.tw Ḏdj	תעתיק
"אז, ג'די הוכנס פנימה"	עברית
“Then, Djedi was brought in.”	English

	כיתוב
ḏd.jn Nm.tjj-nḫt pn jr hrw sḫ.tjj	תעתיק
"ואז נמתינחת אמר 'תיזהר איכר'!"	עברית
“Then Nemti-nekhet said, ‘Beware, peasant!’”	English

על קיר זה חרותה האוטוביוגרפיה שלו, בין היתר ḫꜥr.jn ḥm=f r=s mj ꜣbj "ואז הוד מלכותו זעם על כך כמו פנתר" ‏(Urk. IV 8,13)‏.

הַמִּבְנֶהThe Construction šm.t pw jr.n=f

המבנה šm.t pw jr.n=f הוא מבנה נרטיבי מיוחד, המצוי כמעט רק עם פעלי תנועה. מבחינה תחבירית זהו משפט שמני מסוג A pw B.

1. A ← שם הפועל של הפעולה

2. pw ← חוליית המשפט השמני

3. B ← הצורה היחסית jr.n=f ‏("מה שהוא עשה")‏

במצרית תיכונה:

המבנה מצוי כמעט רק עם פעלי תנועה, ולרוב פותח סדרה חדשה של אירועים; הפעולות שאחריו נמסרות לעתים קרובות ב-sḏm.jn=f. מילולית šm.t pw jr.n=f הוא "מה שהוא עשה היה ללכת", אבל התרגום הנכון הוא פשוט "הוא הלך" או "ואז הוא הלך". אחרי הפתיחה בא פירוט: מי הלך, לאן ועם מי.

פירוק המבנה:

šm.t ← שם פועל "ללכת"

pw ← חולייה מחברת במשפט שמני: A "זה" B.

jr.n=f ← הצורה היחסית ‏(עבר)‏ של הפועל jrj "לעשות": "‏(מה)‏ שהוא עשה".

דוגמאות:

	כיתוב
wḏꜣ pw jr.n ḥm=f r pr-mḏꜣ.t	תעתיק
"אז הוד מלכותו הלך לספריה" ‏(מיל: "מה שהוא — הוד מלכותו — עשה זה ללכת לספריה")‏	עברית
“So His Majesty went to [the] library.” (lit: “What His Majesty did was proceed to the library”)	English

	כיתוב
nꜥj.t pw jr.n=n m ḫd	תעתיק
"ואז עשינו ‏[את]‏ השיט, צפונה" ‏(מיל: "מה שעשינו זה לשוט, לכיוון צפון")‏	עברית
“So we made [the] crossing, heading north” (lit: “What we did was ferry, towards north”)	English

פְּעָלִים מִשְׁתַּנִּים וּבִלְתִּי סְדִירִיםMutable and Irregular Verbs

לא כל הפעלים במצרית התיכונה מתנהגים באופן זהה בעת הטיה. ישנם פעלים שגזרתם משתנה בצורה צפויה וסדירה — אלה הם הפעלים המשתנים ‏(Mutable verbs מהשורש mutate)‏ ויש פעלים שצורותיהם אינן עוקבות אחר כל דפוס קבוע — אלה הם הפעלים הבלתי סדירים ‏(Irregular verbs)‏.

פְּעָלִים מִשְׁתַּנִּיםMutable Verbs

פעלים משתנים הם פעלים שגזרת שורשם משתנה בהטיה בצורה צפויה וניתנת ללמידה כחוק. הסטודנט לומד את החוק — ומיישם אותו על כל הפעלים בקבוצה.

דוגמה — mrj "לאהוב" ‏(חלשי ג', 3ae-inf.)‏:

הערה	תעתיק	כיתוב	Form	צורה
ללא הכפלה	mrj		Circumstantial	נסיבתית
עם הכפלה	mrr		Nominal	שמנית
ללא הכפלה, לעתים עם jj	mrj, mrjj	,	Prospective	פרוספקטיב
העיצור החלש אינו נכתב	mr.n			sḏm.n=f
העיצור החלש אינו נכתב	mr		Stative	סטטיב
סיומת t	mr.t		Infinitive	שם פועל
העיצור החלש אינו נכתב	mr		Imperative	ציווי

דוגמה — qbb "להיות קריר" ‏(כפולי ב', 2ae-gem.)‏:

הערה	תעתיק	כיתוב	Form	צורה
כתיב מלא	qbb		Circumstantial	נסיבתית
כתיב מלא	qbb		Nominal	שמנית
ללא הכפלה	qb		Prospective	פרוספקטיב
ללא הכפלה	qb.n			sḏm.n=f
ללא הכפלה	qb		Stative	סטטיב
כתיב מלא	qbb		Infinitive	שם פועל
כתיב מלא או מקוצר	qbb, qb	,	Imperative	ציווי

פְּעָלִים בִּלְתִּי סְדִירִיםIrregular Verbs

פעלים בלתי סדירים הם פעלים שצורותיהם אינן עוקבות אחר כל דפוס קבוע ויש ללמוד כל צורה בנפרד.

English	עברית	כיתוב	תעתיק שורש
“To give”	"לתת"		rdj
“To bring”	"להביא"		jnj
“To see”	"לראות"		mꜣꜣ
“To be”	"להיות"		wnn
“To come”	"לבוא"		jj / jw

פעלים בלתי סדירים — טבלת צורות:

jj / jw "לבוא"	wnn "להיות"	mꜣꜣ "לראות"	jnj "להביא"	rdj "לתת"	Form	צורה
jw jj	wn	mꜣꜣ	jnj	dj rdj	Circumstantial	נסיבתית
jw	wnn	mꜣꜣ	jnn	dd	Nominal	שמנית
jwt	wn	mꜣ mꜣn	jnt	dj	Prospective	פרוספקטיב
jj.n	wn.n	mꜣ.n	jn.n	rdj.n		sḏm.n=f
jj jw	wn	mꜣ	jn	rdj dj	Stative	סטטיב
jj.t jw.t	wnn	mꜣꜣ	jn.t	rdj.t	Infinitive	שם פועל
mj	—	mꜣꜣ mꜣ	jn	jmj	Imperative	ציווי

טַבְלָאוֹת נְטִיָּהVerb Tables

פועל חזק — sḏm "לשמוע" — פעיל

פועל חזק — sḏm — סביל

חלשי ג' — mrj "לאהוב" — פעיל

חלשי ג' — mrj — סביל

כפולי ב' — ẖnn "להטריד" — פעיל

כפולי ב' — ẖnn — סביל

תּוֹאַר הַפֹּעַלAdverb

תואר פועל הינו מילה או צירוף המוסיפים מידע על הפועל — מתי, איפה, כיצד, ומדוע התרחשה הפעולה. בניגוד לתואר שם המתאר שם עצם, תואר הפועל מתאר את הפעולה עצמה.

דוגמאות עכשוויות:

1. עברית: "הוא הלך מהר", "היא כתבה שם"

2. אנגלית: "He walked quickly", "She wrote there"

במצרית תיכונה:

תפקיד תואר הפועל ממולא לרוב על ידי צירוף יחס ‏(prepositional phrase)‏ או ביטוי מקום/זמן ‏(adverbial expressions)‏, ופחות על ידי מילה נפרדת מאשר בעברית ובאנגלית. עם זאת קיימת גם קבוצה קטנה וסגורה של תארי פועל ממש:

תעתיק	כיתוב	English	עברית
ꜥꜣ		Here	כאן; פה
jm		There, Therein, Therewith, Therefrom	שם; שמה; בזה; משם
mjn		Today	היום
m sf		Yesterday	אתמול
m dwꜣw		Tomorrow	מחר
wr.t		Very	מאוד
grt		Now, Moreover	עכשיו; יתרה מזאת
m.jj		Likewise, Accordingly	כמו־כן; בהתאם לכך

חלק מתארי הפועל נוצרים מצירוף של מילת יחס לשם עצם, והצירוף מתאבן לכדי ביטוי קבוע: m sf "אתמול", m dwꜣw "מחר", r ḏr=f "במלואו", m.jj "כמו כן".

פועל ← נושא ← מושא ישיר ← מושא עקיף / דטיב ← תואר הפועל

מכיוון שתואר הפועל תופס את מקומו הטבעי בסוף המשפט, הוא גם הרכיב שעליו נופל ההדגש בצורה השמנית ‏(האמפתית)‏ — ראה פרק הפועל.

תואר פועל או צירוף יחס אינם בהכרח תיאור בלבד: הם יכולים להיות הנשוא עצמו — זהו המשפט האדוורביאלי.

דוגמאות ‏(תואר הפועל באדום)‏:

English	עברית	תעתיק	כיתוב
“He went out from there”	"הוא יצא משם"	pr.n=f jm
“I came today”	"באתי היום"	jj.n=j m mjn
“He hears [a] speech every day”	"הוא שומע נאום כל יום"	jw sḏm=f mdw rꜥ nb
“I hear with everyone”	"אני שומע עם כולם"	jw sḏm=j ḥnꜥ s nb

להבחנה — שני מקרים שבהם הרכיב המסומן אינו תיאור של פועל:

א. ביטוי היחס הוא הנשוא, לא תיאור — זהו המשפט האדוורביאלי:

	כיתוב
jw s m pr	תעתיק
"‏[ה]‏איש נמצא בתוך ‏[ה]‏בית"	עברית
“[The] man [is] in [the] house”	English

ב. התיאור הוא פסוקית שלמה — זוהי הפסוקית האדוורביאלית:

	כיתוב
jw=f m ršw.t mꜣꜣ sw nsw.t	תעתיק
"הוא בשמחה כשהמלך רואה אותו"	עברית
“He [is] in joy when [the] king sees him”	English

אוֹצַר הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הַפֶּרֶקChapter New Vocabulary

English	עברית	סוג	תעתיק	כיתוב
Panther	פנתר, נמר	שם עצם	ꜣbj
Month	חודש	שם עצם	ꜣbd
To load	להעמיס, לטעון	פועל	ꜣtp
To summon, call	לקרוא, להזעיק	פועל	jꜣš
To come	לבוא	פועל	jj
To wash	לרחוץ, לשטוף	פועל	jꜥj
To separate	להפריד, להבדיל	פועל	jwd
Karnak	כרנך	שם פרטי ‏(מקום)‏	Jp.t-s.wt
Give! Put!	תן! שים!	ציווי	jmj
Go!	לך!	ציווי	j.sj
Sovereign	ריבון, מלך	שם עצם	jtj
To take, carry off	לקחת, לחטוף	פועל	jṯj
To turn back, return	לשוב, להסתובב	פועל	ꜥnn
Thebes	תבאי	שם פרטי ‏(מקום)‏	Wꜣs.t
To rise, shine	לזרוח, לעלות	פועל	wbn
To be, exist	להיות, להתקיים	פועל	wnn
Darkness	חושך	שם עצם	wḫt
To hunt	לצוד	פועל	bḥs
Library	בית הספרים	שם עצם	pr-mḏꜣ.t
Peret season; procession	עונת פֶּרֶת ‏(נוב׳–מרץ)‏; תהלוכה	שם עצם	pr.t
To open, spread open	לפתוח, לפרוש	פועל	pgꜣ
To loose, release	להתיר, לשחרר	פועל	fḫ
Come!	בוא!	ציווי	mj
To die; dead person	למות; מת	פועל / שם עצם	mwt
After	אחרי, לאחר	מילת יחס מורכבת	m-ḫt
Child, offspring	ילד, צאצא	שם עצם	ms
To bear, give birth	ללדת	פועל	msj
Crocodile	תנין	שם עצם	msḥ
Papyrus roll	מגילה, ספר	שם עצם	mḏꜣ.t
To travel by boat	לנסוע, לשוט	פועל	nꜥj
Nemtinakht	נֶמְתִי-נַחְת	שם פרטי	Nm.tjj-nḫt
Fish	דג	שם עצם	rm
Joy	שמחה	שם עצם	ršw.t
Reddjedet	רֶדְג׳דת	שם פרטי	Rd-ḏd.t
To descend, come down	לרדת	פועל	hꜣj
Count, mayor	רוזן, שליט אזורי	שם עצם	ḥꜣ.tjj-ꜥ
Festival	חג	שם עצם	ḥb
To sit, dwell	לשבת, לשכון	פועל	ḥmsj
To praise, favour	להלל, לשבח	פועל	ḥsj
To cut off	לכרות, לערוף	פועל	ḥsq
To rule, govern	למשול, לשלוט	פועל	ḥqꜣ
Friend	חבר, ידיד	שם עצם	ḫnms
To control, administer	לנהל, לפקח	פועל	ḫrp
Fire	אש	שם עצם	ḫ.t
To sail downstream	לשוט במורד הנהר ‏(צפונה)‏	פועל	ḫdj
Royal residence	מעון מלכותי, "המעון"	שם עצם	ẖnw
To disturb	להפריע, להטריד	פועל	ẖnn
To bring in	להכניס	פועל	sꜥq
Day (in a date)	יום ‏(במניין תאריך)‏	שם עצם	sw
Health; to be healthy	בריאות; להיות בריא	שם עצם / פועל	snb
To fraternize	להתיידד, להתרועע	פועל	snsn
To have power over	להיות בעל שליטה ב-	פועל	sḫm
Farmer, peasant	איכר, חקלאי	שם עצם	sḫ.tjj
To choose	לבחור	פועל	stp
Child, youth	ילד, נער	שם עצם	sḏ.tjj
To relate, tell	לספר	פועל	sḏd
To be cool	להתקרר	פועל	qbb
Thunder, storm-cloud	רעם, ענן סערה	שם עצם	qrj
Work, construction	עבודה, מלאכה	שם עצם	kꜣ.t
To complete, amount to	להשלים, להסתכם ב־	פועל	km
Foreskin	עורלה	שם עצם	ṯꜣm