משפט מורכב הוא משפט שיש בו
פסוקית עיקריתולצדה פסוקית טפלה אחת או
יותר. הפסוקית העיקרית עומדת בפני עצמה; הפסוקית הטפלה אינה עומדת בפני
עצמה, והיא ממלאת בתוך המשפט תפקיד של חלק דיבר אחד.
בעברית הטפלוּת מסומנת כמעט תמיד במילת חיבור — "כאשר",
"מפני ש־", "כדי ש־", "אשר". במצרית תיכונה לרוב אין כל
סימן: הפסוקית באה אחרי העיקרית, והיחס ביניהן נלמד מצורת הפועל
ומההקשר.
פסוקית טפלה ממלאת אחד משלושה תפקידים, ולפיהם היא
נקראת:
היכן נדון
הסימון
תפקיד במשפט
סוג הפסוקית
פרק זה
לרוב ללא סימן; לעתים מילת יחס
(ḫft, m-ḫt, ḏr,
n-mrw.t)
ארבעת הסוגים שבסעיף זה — נסיבה, זמן, סיבה ותכלית — הם
כולם פסוקיות אדוורביאליות: כולן משלימות את העיקרית
כתואר פועל. ההבדל ביניהן אינו בתפקוד אלא
בסימון:
פסוקית הנסיבה — אין בה מילת
חיבור כלל, והיחס נלמד מצורת הפועל ומההקשר.
זמן, תכלית וסיבה — היחס מסומן
במפורש: מילת יחס, או צורת פועל ייעודית (sḏm.t=f, פרוספקטיב).
א. פְּסוּקִית נְסִיבָּה (ללא סימן)
הפסוקית מתארת את הנסיבות שבהן מתרחשת פעולת העיקרית.
לפי ההקשר מתרגמים "בעוד", "כאשר", "מפני ש־", "אף ש־".
כיתוב
jw rꜥ m p.t s.t m pr
תעתיק
"[ה]שמש הייתה בשמיים, [בעוד ה]אישה
בבית."
עברית
“[The] sun was in [the] sky, [when the] woman was in [the]
house.”
English
כלל חשוב:כינוי חבור אינו יכול לפתוח
פסוקית. לכן, כשנושא הפסוקית הנסיבתית הוא כינוי, בא jw
כנקודת אחיזה. זהו המקרה היחיד שבו jw
פותח פסוקית טפלה:
כיתוב
jw rꜥ m p.t jw=s m pr
תעתיק
"[ה]שמש הייתה בשמיים, [בעוד] היא בבית."
עברית
“[The] sun was in [the] sky, [when] she was in [the] house.”
English
גם מבנה פסודו־ורבלי (ḥr או m + מקור) בא כפסוקית נסיבה,
ואז הוא מציין פעולה מתמשכת המלווה את פעולת העיקרית:
כיתוב
jw nsw m ḫnt.t rꜥ ḥr ꜥq
תעתיק
"[ה]מלך הפליג דרומה [בעוד ה]שמש שוקעת."
עברית
“[The] king was sailing upstream [as the] sun was setting.”
English
כיתוב
jw ḥm.t n.t ḥꜣ.tjj-ꜥ m ꜥq jw=f m pr.t
תעתיק
"אשת [ה]נומרך נכנסה [בעוד] הוא יוצא."
עברית
“[The] nomarch’s wife was going in [as] he was coming out.”
English
ב. פְּסוּקִיּוֹת זְמַן
ליחס זמן מפורש משתמשים במילת יחס, ואחריה פסוקית (בדרך
כלל sḏm=f פרוספקטיבי או
מקור):
משמעות
מילה
כיתוב
"אחרי ש־"
m-ḫt
"כאשר, כש־"
ḫft
"מאז ש־", "מפני ש־"
ḏr
"אחרי"
r-sꜣ
"לפני"
tp-ꜥ
"עד ש־"
r
כיתוב
mdw=k ḫft wšd=f ṯw
תעתיק
"תדבר כאשר יפנה אליך."
עברית
“You shall speak when he addresses you.”
English
כיתוב
jw nšnj pr.w tp-ꜥ sꜣḥ=n tꜣ
תעתיק
"סערה פרצה לפני שהגענו ליבשה."
עברית
“A tempest broke out before we reached land.”
English
"לפני ש־" ו"עד ש־" — הצורהsḏm.t=f. הצורה
sḏm.t=f ("עד שהשלים לשמוע") משמשת בשני
מבנים: n sḏm.t=f "לפני ששמע" (מילולית:
"טרם שמע"), ו-r sḏm.t=f "עד ששמע".
אחרי ḏr משמעותה "מאז ש־, מפני
ש־".
כיתוב
jw ḫpr.n rn=k n msjj.t rmṯ n ḫpr.t nṯr.w
תעתיק
"שמך התהווה לפני [ש]נולדו בני האדם, לפני [שה]אלים
התהוו"
עברית
“Your name evolved before people were born, before [the] gods came
into being.”
English
כיתוב
ḏd rn=f ḏr rḫ.t=k sw
תעתיק
"אמור את שמו, מאחר שאתה מכיר אותו."
עברית
“Say his name, since you know him.”
English
ג. פְּסוּקִית תַּכְלִית
פסוקית תכלית עונה על השאלה "לשם מה?". שלוש דרכים לבטא
אותה: sḏm=fפרוספקטיבי
בלי מילת חיבור, כשלפעולה יש נושא משלה ("כדי שישמע"); r+ מקור, כשאין נושא נפרד ("כדי לשמוע");
ו-n-mrw.t+ מקור או צורה
יחסית — מילולית "מאהבת", כלומר "למען".
כיתוב
jw dmj.n=f mnḏ=s n-mrw.t sn=f sw
תעתיק
"הוא נגע בשדהּ כדי לנשק אותה."
עברית
“He touched her breast in order to kiss her.”
English
לפועל אין צורה גורמת ב-s-, ולכן "לגרום ש־" מתבטא ב-rdj ואחריו פסוקית תכלית עם sḏm=f פרוספקטיבי:
כיתוב
dj=j mrj=k sš.w r mw.t=k
תעתיק
"אגרום שתאהב ספרים יותר מאמך."
עברית
“I will bring it about that you love books more than your
mother.”
English
ד. פְּסוּקִית סִיבָּה
סיבה מתבטאת בשתי דרכים: פסוקית נסיבה רגילה
(בעיקר sḏm.n=f נסיבתי, המציין נסיבה
קודמת), או מילת יחס ואחריה פסוקית שמנית — ḥr או n ואחריהם
sḏm=f נומינלי או צורה יחסית. לפסוקית שלמה
אחרי ḥr nt.t / ḏr nt.t
"מפני ש־" ראו פרק "הזיקה".
כיתוב
jw qnj.n=f sw ḥr mrr=f sw
תעתיק
"הוא חיבק אותו מפני שהוא אוהב אותו."
עברית
“He embraced him because he loves him.”
English
כיתוב
ꜥꜣg=j sw ḏr jrj=f ḫ.t nb.t r=j
תעתיק
"אכה אותו מפני שהוא עושה נגדי כל מיני
דברים."
עברית
“I shall beat him since he does all sorts of things against
me.”
English
פְּסוּקִית שֵׁמָנִיתThe Noun Clause
פסוקית שמנית ממלאת תפקיד של שם עצם:
מושא של פועל, נושא של משפט בעל נשוא תארי, או מושא של מילת יחס. פעלים של
רצון, תפיסה, ידיעה ואמירה גוררים פסוקית כזו:
משמעות
פועל
כיתוב
"לצוות ש־"
wḏ
"לרצות ש־"
mrj
"לדעת, לגלות ש־"
rḫ
"לראות ש־"
mꜣꜣ
"לומר ש־"
ḏd
כיתוב
jw rḫ.n=j qnn=f
תעתיק
"גיליתי שהוא אמיץ."
עברית
“I discovered that he was brave.”
English
כיתוב
jw mrj.n=f mrr=s sw
תעתיק
"הוא רצה שהיא תאהב אותו."
עברית
“He wished that she love him.”
English
כיתוב
jw wḏ.n nṯr jw.t=f r Wꜣs.t
תעתיק
"[ה]אל ציווה שיבוא לתבאי."
עברית
“[The] god ordered that he come to Thebes.”
English
כיתוב
ḏd.n=f jn.t=f ḥfꜣ.w
תעתיק
"הוא אמר שיביא נחשים."
עברית
“He said that he would fetch snakes.”
English
בשתי הדוגמאות הראשונות הפעולה בו־זמנית, ולכן הצורה
נומינלית (qnn=f,
mrr=s); בשתיים האחרונות היא מאוחרת, ולכן
פרוספקטיבית (jw.t=f,
jn.t=f).
פסוקית שמנית כנושא של משפט בעל נשוא תארי
הנושא של נשוא תארי יכול להיות פסוקית שלמה בצורה
נומינלית, והנשוא מעריך את הפעולה כולה:
כיתוב
bjn jrr=ṯ st
תעתיק
"רע שאת עושה זאת."
עברית
“It is bad that you do it.”
English
bjn הוא הנשוא התארי, והנושא שלו הוא הפסוקית
כולה — jrr=ṯ st. הפועל בא בצורה
הנומינלית (jrr, עם הכפלה), כי הפסוקית
ממלאת כאן תפקיד של שם עצם.
מִשְׁפַּט תְּנַאיThe Conditional Sentence
משפט תנאי בנוי משתי פסוקיות: פסוקית
התנאי ("אם") ופסוקית התוצאה ("אז"). פסוקית התנאי היא
הטפלה, והיא נפתחת בחלקיק jr — במקורו מילת היחס r "באשר ל־"
— ואחריו sḏm=fפרוספקטיבי. פסוקית התוצאה היא העיקרית, והיא
יכולה להיות מכל סוג: פרוספקטיב של רצון, ציווי, או עתיד (jw=f
r sḏm).
פסוקית עיקרית באדום, פסוקית טפלה בכחול.
כיתוב
jr qn=k mꜣ=k pr=k sn=k ḥm.t=k
תעתיק
"אם תהיה אמיץ, תראה את ביתך [ו]תנשק [את]
אשתך."
עברית
“If you are brave, you will see your house [and] kiss your
wife.”
English
כיתוב
jr jw.t=k r=j m ḥfꜣ.t nb.t mwt Rꜥ
תעתיק
"אם תבוא נגדי כנחש כלשהו, רע ימות."
עברית
“If you come against me as any kind of snake, Rē will die.”
English
כיתוב
jr dꜣr=k jb=k mḥ=k qnj=k m ẖrd.w=k
תעתיק
"אם תרסן את לבך, תמלא את חיקך בילדיך."
עברית
“If you temper your heart, you will fill your embrace with your
children.”
English
"בין ש... ובין ש...": שתי פסוקיות
רצופות, כל אחת ב-sḏm=f פרוספקטיבי: mꜣ=sn p.t mꜣ=sn tꜣ "בין שראו שמיים ובין שראו יבשה".
פסוקית זיקה היא הפסוקית הטפלה השלישית: היא ממלאת
תפקיד של שם תואר ומתארת שם עצם (הזוקק). הנושא נדון
במלואו בפרק "הזיקה", וכאן הסיכום בלבד, כדי שתמונת המשפט המורכב תהיה
שלמה.
1. פסוקית זיקה וירטואלית — בלי כל
סימן. אחרי זוקק לא
מיודע באה פסוקית הזיקה בלי מילה מקשרת, והעברית משלימה
"אשר":
כיתוב
sr pw ꜥꜣ n=f ḫ.t
תעתיק
"הוא היה אציל [ש]היה לו רכוש רב."
עברית
“He was [a] nobleman [who] had much property.”
English
2. הכינוי היחסיnt.jj. אחרי
זוקק מיודע נפתחת פסוקית הזיקה בכינוי היחסי, המתאים
לזוקק במין ובמספר:
כיתוב
pr=f nt.jj m njw.t
תעתיק
"ביתו אשר בעיר"
עברית
“His house which is in [the] city”
English
3. בינוני. כשהזוקק הוא נושא הפעולה, הפועל בא כבינוני —
צורה לא־נטויה המתפקדת כשם תואר:
כיתוב
s sḏm mdw
תעתיק
"[ה]איש [ה]שומע דיבור"
עברית
“[The] man who hears speech”
English
4. צורה יחסית. כשהזוקק אינו נושא הפעולה, אלא מושא או משלים
אחר, בא הפועל בצורה היחסית, שיש לה נושא משלה:
כיתוב
s.t mꜣ.t.n=j
תעתיק
"[ה]אישה [ש]ראיתי"
עברית
“[The] woman [whom] I saw”
English
בשתי הדוגמאות האחרונות הפסוקית אינה משפט שלם בפני
עצמו אלא צירוף שמני, ולכן בטבלה אין "עיקרית" במובן המלא: הזוקק
(s, s.t)
הוא שם העצם שהפסוקית מתארת.
סִכּוּם הַפֶּרֶקChapter Summary
בעברית כל יחס בין פסוקיות מסומן במילת קישור. במצרית
תיכונה אין מילת קישור לרוב היחסים, והם מתבטאים בצורת הפועל, במילת יחס,
או בסדר הפסוקיות. הטבלה מציגה, לכל מילת קישור עברית, את האמצעים שראינו
בפרק:
האמצעי במצרית תיכונה
מילת הקישור בעברית
פסוקית נסיבה בלי סימן, או ḫft / m-ḫt + פרוספקטיב
"כאשר", "בעוד"
n sḏm.t=f
"לפני ש־"
r sḏm.t=f
"עד ש־"
פסוקית נסיבה (sḏm.n=f), או ḥr / n
+ צורה נומינלית או יחסית, או ḥr
nt.t
"מפני ש־"
פרוספקטיב, r + מקור,
או n-mrw.t
"כדי ש־"
jr + פרוספקטיב
"אם"
nt.jj, בינוני, צורה יחסית, או בלי
סימן
"אשר, ש־"
צורה נומינלית או פרוספקטיבית אחרי פועל של רצון,
ידיעה או אמירה
"ש־" (אחרי "אמר", "ידע", "רצה")
אוֹצַר הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל הַפֶּרֶקChapter New Vocabulary
